ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ב
הַמִּלּוּאִים. שֶׁהָיוּ בִּימֵי מֹשֶׁה. כְּשֶׁנִּתְחַנֵּךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו לַכְּהֻנָּה:
הָיוּ בָּאִים כַּמַּצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה חַלּוֹת וּרְקִיקִים וּרְבוּכָה. דִּכְתִיב בַּמִּלּוּאִים (שם ח) וּמִסַּל הַמַּצוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' לָקַח חַלַּת מַצָּה אַחַת וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד, חַלַּת מַצָּה אֵלּוּ חַלּוֹת, וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן זוֹ רְבוּכָה דְּמוֹסִיף בָּהּ שֶׁמֶן כְּנֶגֶד חַלּוֹת וּרְקִיקִים, וְרָקִיק זֶה רָקִיק:
נְזִירוּת. לַחְמֵי נָזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו) וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן. וּרְבוּכָה לֹא הֻזְכַּר שָׁם:
שְׁתֵּי יָדוֹת. שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁל מִינֵי מַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה הָיוּ בַּנְּזִירוּת, וּכְדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל:
נִמְצְאוּ. לַנְּזִירוּת:
עֲשָׂרָה קַבִּין. שֶׁהֲרֵי בַּשְּׁלֹשָׁה מִינֵי מַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה הָיוּ חֲמִשָּׁה עָשָׂר קַבִּין, וְהָוֵי לְהוּ עֲשָׂרָה שְׁנֵי יָדוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה עָשָׂר:
שֶׁהֵן שֵׁשׁ עֶשְׂרוֹנוֹת וַעֲדוּיָן. כְּלוֹמַר, עוֹד שֶׁנּוֹסָף עֲלֵיהֶן. שֶׁהֲרֵי הָיוּ שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים וּשְׁלִישׁ לְכָל מִין כְּדַאֲמַרַן לְעֵיל גַּבֵּי מַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה, נִמְצָא לִשְׁנֵי מִינִים שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי עִשָּׂרוֹן, וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וַעֲדוּיָן:
וּמִכֻּלָּן. מִכָּל אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבַּתּוֹדָה הָיוּ הַכֹּהֲנִים נוֹטְלִים אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה:
שֶׁלֹּא יִטֹּל פָּרוּס. שָׁבוּר וְחָתוּךְ:
שֶׁיִּהְיוּ כָל הַקָּרְבָּנוֹת שָׁוִין. הַמִּינִים יְהוּ שָׁוִין, עֲשָׂרָה חַלּוֹת לְכָל מִין:
שֶׁלֹּא יִטֹּל תְּרוּמָה מִקָּרְבָּן עַל חֲבֵרוֹ. שֶׁאִם הָיָה מִמִּין זֶה חֲמִשָּׁה וּמִמִּין זֶה חֲמִשָּׁה עָשָׂר, נִמְצָא מַפְרִישׁ מִזֶּה עַל זֶה: