ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה א
הַתּוֹדָה. חָמֵשׁ סְאִין יְרוּשַׁלְמִיּוֹת שֶׁהֵן שֵׁשׁ מִדְבָּרִיּוֹת. חָמֵשׁ סְאִין שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם הֵן שֵׁשׁ מֵאוֹתָן שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר בִּימֵי מֹשֶׁה. שֶׁהוֹסִיפוּ עַל הַמִּדָּה שֶׁהָיְתָה בִּימֵי מֹשֶׁה שְׁתּוּת. דְּקַיְמָא לָן מוֹסִיפִין עַל הַמִּדּוֹת וְאֵין מוֹסִיפִין יוֹתֵר מִשְּׁתוּת. וְאוֹתוֹ שְׁתּוּת הוּא שְׁתּוּת מִלְּבַר:
שְׁתֵּי אֵיפוֹת. כְּלוֹמַר, הָנָךְ שֵׁשׁ סְאִין הֵם שְׁתֵּי אֵיפוֹת, שֶׁהֵם עֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן, שֶׁהֲרֵי בְּכָל אֵיפָה עֲשָׂרָה עֶשְׂרוֹנוֹת:
עֲשָׂרָה לֶחָמֵץ. עֲשָׂרָה עֶשְׂרוֹנִים לְעֶשֶׂר חַלּוֹת חָמֵץ שֶׁבַּתּוֹדָה:
רְבוּכָה. חֲלוּטָה בְּמַיִם רוֹתְחִין קְרוּיָה רְבוּכָה. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ רְבוּכָה, מְרֻבָּה בְּשֶׁמֶן וּקְלוּיָה בּוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה בָּהּ שֶׁמֶן כְּנֶגֶד הַחַלּוֹת וְהָרְקִיקִין:
נִמְצְאוּ שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וּשְׁלִישׁ לְכָל מִין וָמִין. שֶׁבַּמַּצָּה:
שָׁלֹשׁ חַלּוֹת לְעִשָּׂרוֹן. דַּהֲוָה לְהוּ עֶשֶׂר חַלּוֹת לִשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וּשְׁלִישׁ:
בְּמִדָּה יְרוּשַׁלְמִית. שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהּ עֶשְׂרוֹנוֹת אֶלָּא קַבִּים, הָוֵי הָנָךְ חָמֵשׁ סְאִין שְׁלֹשִׁים קַבִּין. שֶׁהַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּים. וּבַגְּמָרָא בַּבְּרַיְתָא מַיְתֵי מִגְּזֵרָה שָׁוָה שֶׁכָּל מִין וָמִין מֵאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבַּתּוֹדָה הָיוּ בָּאִים עֶשֶׂר חַלּוֹת, וְאָמְרוּ, נֶאֱמַר כָּאן וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַה', וְנֶאֱמַר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר [מִמֶּנּוּ] תְּרוּמָה לַה', מַה לְּהַלָּן אֶחָד מֵעֶשֶׂר אַף כָּאן אֶחָד מֵעֶשֶׂר. וְלָמַדְנוּ שֶׁמִּין אֶחָד שֶׁל חָמֵץ הָיָה עֲשָׂרָה עֶשְׂרוֹנִים כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה מִינִים שֶׁל מַצָּה, מִדִּכְתִיב (ויקרא ז) עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ, אָמְרָה תּוֹרָה כְּנֶגֶד חָמֵץ הָבֵא מַצָּה: