ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ג
מִנְחַת סֹלֶת. הַמִּתְנַדֵּב מִנְחָה סְתָם, מֵבִיא סֹלֶת וְשֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, וּבוֹלְלָהּ וְקוֹמְצָהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא קֹדֶם אֲפִיָּה. וּבְדִידָהּ כְּתִיב שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, וְכָל הָנֵי אַחֲרִינֵי גָּמְרֵי מִמִּנְחַת סֹלֶת דִּכְתִיב בָּהּ נֶפֶשׁ, דְּמַשְׁמַע דְּכָל מִנְחַת יָחִיד טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה:
וְהַחַלּוֹת וְהָרְקִיקִין. לְמִנְחַת מַאֲפֶה תַּנּוּר קָרֵי הַחַלּוֹת וְהָרְקִיקִין. דְּאִי בָּעֵי חַלּוֹת מַיְתֵי וְאִי בָּעֵי רְקִיקִין מַיְתֵי:
וּמִנְחַת כֹּהֲנִים. כֹּהֵן שֶׁהִתְנַדֵּב אַחַת מֵחֲמֵשֶׁת מְנָחוֹת הַלָּלוּ:
מִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ. מִנְחַת חֲבִתִּין:
גּוֹי. מִתְנַדֵּב מִנְחָה, כִּדְיָלְפִינַן מֵאִישׁ אִישׁ, מְלַמֵּד שֶׁהַנָּכְרִים מְבִיאִין נְדָרִים וּנְדָבוֹת כְּיִשְׂרָאֵל:
וּמִנְחַת נָשִׁים. אִשָּׁה שֶׁהִתְנַדְּבָה מִנְחָה:
וּמִנְחַת נְסָכִים. לֹא בָּעֵי לְבוֹנָה, דְּשֶׁמֶן נֶאֱמַר בָּהּ וְלֹא לְבוֹנָה:
וְלֶחֶם הַפָּנִים. כְּתִיב בֵּיהּ (ויקרא כד) וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה, וְלֹא כְּתִיב בֵּיהּ שֶׁמֶן:
שְׁתֵּי הַחַלּוֹת. שֶׁל עֲצֶרֶת, לֹא הֻזְכַּר בָּהֶן לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה:
מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת. בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ (שם ה) לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה: