ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ו
שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לַעֲזָאזֵל:
שְׁנֵי כִבְשֵׂי עֲצֶרֶת. שְׁנֵי כִּבְשֵׂי שְׁלָמִים שֶׁבָּאִים חוֹבָה עַל שְׁתֵּי הַלֶּחֶם:
שְׁתֵּי חַלּוֹת. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל עֲצֶרֶת:
וּשְׁנֵי סְדָרִים. שְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים, שֵׁשׁ חַלּוֹת לְכָל מַעֲרֶכֶת:
שְׁנֵי בְזִיכִין. שְׁתֵּי כַּפּוֹת שֶׁבָּהֶן הַלְּבוֹנָה, וּנְתוּנִים עַל שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת:
הַסְּדָרִים וְהַבְּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שֶׁאִם אֵין מַעֲרָכוֹת שֶׁל לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן לֹא יִתֵּן בּוֹ אֶת הַבְּזִיכִין שֶׁל לְבוֹנָה. וְאִם אֵין בְּזִיכִין לֹא יִתֵּן אֶת הַלֶּחֶם:
שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר. חַלּוֹת מַצּוֹת וּרְקִיקֵי מַצּוֹת:
וּשְׁלֹשָׁה שֶׁבַּפָּרָה אֲדֻמָּה. עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת:
אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה. אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁל לֶחֶם שֶׁמְּבִיאִים עַל שַׁלְמֵי תּוֹדָה, חַלּוֹת מַצּוֹת, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת, וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת, וְחַלּוֹת לֶחֶם חָמֵץ:
אַרְבָּעָה שֶׁבַּלּוּלָב. לוּלָב וְאֶתְרוֹג הֲדַס וַעֲרָבָה. אִם נוֹטֵל אַרְבַּעְתָּן בְּכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטֵל אֶחָד מֵהֶן בְּשַׁחֲרִית וְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם יָצָא, דְּקַיְמָא לָן לוּלָב אֵין צָרִיךְ אֶגֶד. אֲבָל אִם חָסֵר אֶחָד מִן הַמִּינִים וְנָטַל כָּל הַשְּׁלֹשָׁה, לֹא קִיֵּם מִצְוָה כְּלָל:
אַרְבָּעָה שֶׁבַּמְצֹרָע. עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְהַצִּפּוֹר הַחַיָּה:
שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁבַּפָּרָה. אֲדֻמָּה. דִּכְתִיב (במדבר יט) וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים:
שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁל בֵּין הַבַּדִּים. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. דִּכְתִיב (ויקרא יז) וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים:
וְשֶׁעַל הַפָּרֹכֶת וְשֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּבְפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּבְפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּל אֵלּוּ טְעוּנִים הַזָּיָה עַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא וּבְאַחֲרֵי מוֹת. וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה מְרַבִּינַן לְהוּ מִקְּרָא דִּכְתִיב (שם ד) וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת. לַפָּר, זֶה פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ. הַחַטָּאת, אֵלּוּ שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת שֶׁעַל אַרְבַּע קְרָנוֹת שֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב נַמִּי מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻזְכְּרוּ בַּמִּשְׁנָה: