ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ה
מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. שֶׁאִם חָסֵר כָּל שֶׁהוּא, פָּסוּל, דְּאָמַר רַחֲמָנָא מְלֹא קֻמְצוֹ:
הָעִשָּׂרוֹן. מִנְחָה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מֵעִשָּׂרוֹן אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, פְּסוּלָה:
הַיַּיִן. חֲצִי הַהִין לַפָּר, וּשְׁלִישִׁית הַהִין לָאַיִל, וּרְבִיעִית הַהִין לַכֶּבֶשׂ. וְכֵן הַשֶּׁמֶן בֵּין לְמִנְחַת נְסָכִים שֶׁהוּא כְּשִׁעוּר הַיַּיִן, בֵּין לְמִנְחַת נְדָבָה שֶׁהוּא לֹג אֶחָד שֶׁמֶן:
הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן. שֶׁל מִנְחָה:
מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה. דִּכְתִיב (שם ב) מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ:
הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה. דִּכְתִיב (שם ו) וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ וְגוֹ' עַל כָּל לְבוֹנָתָהּ: