ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ב
לֹא יָצַק. סֵדֶר הַמִּנְחָה, בִּתְחִלָּה נוֹתֵן שֶׁמֶן בַּכְּלִי, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַסֹּלֶת, וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר וְיוֹצֵק שֶׁמֶן וּבוֹלֵל, וְהָכִי מְפָרֵשׁ בְּפֶרֶק אֵלּוּ הַמְּנָחוֹת נִקְמָצוֹת [דַּף עה]:
לֹא יָצַק לֹא בָלַל כָּשֵׁר. כְּגוֹן שֶׁנָּתַן כָּל הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּלֹּג בְּמַתָּן רִאשׁוֹן שֶׁהוּא קוֹדֵם לַעֲשִׂיָּתָהּ. דְּאִי חִסַּר שַׁמְנָהּ אָמְרִינַן בְּפֶרֶק קַמָּא [דַּף י"א] שֶׁהִיא פְּסוּלָה. וּבַגְּמָרָא בְּפִרְקִין מוּכָח דִּיצִיקָה מְעַכֶּבֶת, וּמְפָרֵשׁ לֹא יָצַק, לֹא יָצַק כֹּהֵן אֶלָּא זָר, דְּמִקְּמִיצָה וָאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה, אֲבָל יְצִיקָה וּבְלִילָה כְּשֵׁרִים בְּזָר. וְלֹא בָּלַל דְּקָתָנֵי, עַל כָּרְחָךְ לֹא בָּלַל כְּלָל, דִּבְלִילָה וַדַּאי אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. וּמַתְנִיתִין הָכִי קָאָמַר, לֹא יָצַק כֹּהֵן אֶלָּא זָר, אוֹ לֹא בָּלַל כְּלָל, כָּשֵׁר:
לֹא פָתַת. [כְּדִכְתִיב] (ויקרא ב) פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים. אַף עַל גַּב דִּבְמִנְחַת מַחֲבַת בִּלְבַד כְּתִיב, הוּא הַדִּין לְכָל הַמְּנָחוֹת הַנֶּאֱפוֹת תְּחִלָּה, כְּגוֹן מַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת וּמַאֲפֶה, מִצְוָה לְפוֹתְתָן כֻּלָּן וְאַחַר כָּךְ קוֹמֵץ. וְזֶה אִם לֹא פָּתַת אֶלָּא כְּדֵי קְמִיצָה, כָּשֵׁר:
לֹא מָלַח. כָּל הַמִּנְחָה כֻּלָּהּ, אֶלָּא הַקֹּמֶץ. דְּאִלּוּ מְלִיחַת הַקֹּמֶץ מְעַכֶּבֶת הִיא:
לֹא הֵנִיף. בְּמִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת דִּטְעוּנוֹת תְּנוּפָה:
לֹא הִגִּישׁ. כְּדִכְתִיב (שם) וְהִגִּישָׁהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ. שֶׁהַכֹּהֵן מוֹלִיכָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמַגִּישָׁהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן:
פִּתִּים מְרֻבּוֹת. גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר מֵהַדִּין שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּהֶן מִנְחַת יִשְׂרָאֵל כּוֹפֵל אַחַת לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבַּע וּמַבְדִּיל. וְאִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן פְּתִיתִים גְּדוֹלוֹת וְאַף עַל גַּב דְּאַשְׁמוֹעִינַן דְּאִי לֹא פָּתַת כְּשֵׁרָה. דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא דְּהָתָם הוּא דְּאִיכָּא תּוֹרַת חַלּוֹת עֲלֵיהֶן, אֲבָל הָכָא דְּלָאו תּוֹרַת חַלּוֹת אִיכָּא וְלֹא פְּתִיתִים אִיכָּא אֵימָא לֹא, קָא מַשְׁמַע לָן:
וְלֹא מְשָׁחָן. הָרְקִיקִים הַטְּעוּנִים מְשִׁיחָה, כְּדִכְתִיב (שמות כט) וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן, אַחַר אֲפִיָּתָן מוֹשְׁחָן וְחוֹזֵר וּמוֹשְׁחָן עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּלֹּג:
בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים כְּשֵׁרָה. שֶׁכֻּלָּן כָּלִיל כָּמוֹהוּ:
בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וּבְמִנְחַת נְסָכִים פְּסוּלָה. לְפִי שֶׁהַקֹּמֶץ דְּמִנְחַת יִשְׂרָאֵל בְּלִילָתוֹ עָבָה, לֹג אֶחָד שֶׁמֶן לְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת, וּמִנְחַת נְסָכִים וְשֶׁל כֹּהֵן מָשִׁיחַ בְּלִילָתָן רַכָּה, שְׁלֹשָׁה לֻגִּים לְעִשָּׂרוֹן, כְּדִכְתִיב בְּמִנְחַת נְסָכִים (במדבר טו) עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן, וּבְמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ הוּא אוֹמֵר (ויקרא ו) סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד, הֲרֵי הִיא לְךָ כְּמִנְחַת הַתָּמִיד שֶׁהִיא עִשָּׂרוֹן סֹלֶת בָּלוּל בִּרְבִיעִית הַהִין:
וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ. הַקֹּמֶץ בּוֹלֵעַ מִמִּנְחַת נְסָכִים וּמִמִּנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וְרַבֶּה שַׁמְנָן שֶׁל מְנָחוֹת הַלָּלוּ עַל הַקֹּמֶץ וּמְבַטְּלוֹת לֵיהּ, וְהָוֵי מִנְחָה שֶׁלֹּא הֻקְטַר קֻמְצָהּ וּפְסוּלָה הַנִּקְמֶצֶת. אֲבָל מִנְחַת נְסָכִים כְּשֵׁרָה וְלֹא הָוֵי כְּרַבֶּה שַׁמְנָהּ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא מִדַּעַת עֵרְבוּ הַשֶּׁמֶן שֶׁבּוֹלַעְתּוֹ בָּטֵל לְגַבָּהּ וּכְמַאן דְּלֵיתֵיהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: