ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
פִּגֵּל בַּקֹּמֶץ. בְּהַקְטָרַת הַקֹּמֶץ חָשַׁב עַל הַשִּׁירַיִם לְאָכְלָן שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן:
עַד שֶׁיְּפַגֵּל בְּכָל הַמַּתִּיר. וְהַקְטָרַת אֶחָד מֵהֶן חֲצִי מַתִּיר הוּא, דְּאִיכָּא נַמִּי הַקְטָרַת חֲבֵרוֹ, שֶׁאֵין שְׁיָרֵי הַמִּנְחָה מֻתָּרִים בַּאֲכִילָה לַכֹּהֵן עַד שֶׁיַּקְטִירוּ הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה:
בְּמִנְחַת חוֹטֵא וּבְמִנְחַת קְנָאוֹת. שֶׁאֵין בָּהֶן לְבוֹנָה, וְהַקֹּמֶץ לְבַדּוֹ הוּא הַמַּתִּיר:
שָׁחַט אַחַד מִן הַכְּבָשִׂים. שֶׁל כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת. וְאֵין הַלֶּחֶם מֻתָּר אֶלָּא אַחַר שֶׁיִּשְׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן:
הִקְטִיר אַחַד מִן הַבְּזִיכִין. וַהֲרֵי אֵין מַתִּיר הַלֶּחֶם אֶלָּא הַקְטָרַת שְׁנֵיהֶם:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר פִּגּוּל. דְּסָבַר חֲצִי מַתִּיר נַמִּי מְפַגֵּל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: