ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
רִבָּה שַׁמְנָהּ. שֶׁשִּׁעוּר הַשֶּׁמֶן לֹג לְכָל עִשָּׂרוֹן. וְאִם רִבָּה, שֶׁנָּתַן שְׁנֵי לֻגִּין אוֹ יוֹתֵר לְעִשָּׂרוֹן דַּחֲזוּ לִשְׁתֵּי מְנָחוֹת, פָּסוּל:
חִסַּר שַׁמְנָהּ. פָּחוֹת מִלֹּג שֶׁמֶן לְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת:
חִסַּר לְבוֹנָתָהּ. שֶׁלֹּא נָתַן בָּהּ אֶלָּא קֹרֶט אֶחָד שֶׁל לְבוֹנָה. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהּ שְׁנֵי קֳרָטִין כְּשֵׁרָה, דִּכְתִיב (ויקרא ו) אֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה, כָּל, מַשְׁמַע אֲפִלּוּ קֹרֶט אֶחָד, דְּכֹל מַשְׁמַע כָּל דְּהוּא כְּדִכְתִיב (מלכים ב ד) אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת. אֵת, לְרַבּוֹת עוֹד קֹרֶט אֶחָד, הֲרֵי שְׁנַיִם. וְאִלּוּ רִבָּה לְבוֹנָתָהּ לֹא קָתָנֵי, דְּלֹא פָּסַל אֶלָּא כְּשֶׁרִבָּה יוֹתֵר עַל שְׁנֵי קֳמָצִים דְּאָז רִבָּה יוֹתֵר מִדַּאי:
לֶאֱכֹל שְׁיָרֶיהָ בַחוּץ. חוּץ לָעֲזָרָה:
אוֹ לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ בַּחוּץ. דְּמַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בֵּין שֶׁחָשַׁב עַל אֲכִילַת אָדָם בֵּין שֶׁחָשַׁב עַל אֲכִילַת מִזְבֵּחַ, דִּכְתִיב (ויקרא ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל, בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת לַאֲכִילַת אָדָם וְאַחַת לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ, וְהַהוּא קְרָא בְּמַחֲשָׁבָה מַיְרֵי דִּכְתִיב (שם) הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב, בִּשְׁעַת הַקְרָבָה הוּא נִפְגָּל וְאֵינוֹ נִפְגָּל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, אַלְמָא בְּמַחֲשָׁבָה מַיְרֵי שֶׁחָשַׁב עָלָיו לְאָכְלוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:
פְּסוּלָה. דְּמַחֲשֶׁבֶת חוּץ לִמְקוֹמוֹ פּוֹסֶלֶת בִּקְמִיצַת הַמִּנְחָה כְּמוֹ שֶׁפּוֹסֶלֶת בִּשְׁחִיטַת הַזֶּבַח. וּמַה שֶּׁפּוֹסֵל בְּזֶבַח בַּשְּׁחִיטָה בְּקַבָּלַת הַדָּם בַּהוֹלָכָה בִּזְרִיקַת הַדָּם, פּוֹסֵל הַמִּנְחָה בַּקְּמִיצָה בַּנְּתִינָה בִּכְלִי שָׁרֵת בַּהוֹלָכָה בְּהַקְטָרַת הַקֹּמֶץ וּלְבוֹנָה, אַרְבָּעָה כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה. וְהַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה עַצְמָן חֲשׁוּבִים גַּבֵּי מִנְחָה כְּמוֹ הַדָּם וְהָאֵמוּרִים אֵצֶל הַזֶּבַח. וּשְׁיָרֵי מִנְחָה הַנֶּאֱכָלִים, כִּבְשַׂר הַזֶּבַח הַנֶּאֱכָל. וּבְפֶרֶק ב' דִּזְבָחִים מְפֹרָשִׁים כָּל הָנֵי פְּסוּלֵי וְהָתָם יָלְפִינַן לְהוּ כֻּלְּהוּ מִקְּרָאֵי:
לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל. כְּגוֹן שִׁירַיִם:
דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר. כְּגוֹן הַקֹּמֶץ. אֲבָל אִם חָשַׁב לֶאֱכֹל הַקֹּמֶץ אוֹ לְהַקְטִיר הַשִּׁירַיִם חוּץ לִזְמַנּוֹ, לֹא פָּסַל, דִּבְטֵלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם:
וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר. הַקֹּמֶץ: כְּהִלְכָתוֹ. כְּאִלּוּ הָיָה כָּשֵׁר, שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם שׁוּם פְּסוּל אֶלָּא הַפִּגּוּל בִּלְבַד. אֲבָל אִם יֵשׁ בּוֹ פְּסוּל אַחֵר אֵינוֹ חֲשׁוּב יוֹתֵר פִּגּוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת:
קָמַץ בִּשְׁתִיקָה. שֶׁלֹּא חָשַׁב שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל בִּשְׁעַת קְמִיצָה:
וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ. כְּלוֹמַר, שֶׁבִּשְׁלֹשֶׁת עֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ חָשַׁב עַל הַשִּׁירַיִם לְאָכְלָן חוּץ לִזְמַנּוֹ: