ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
זָר וְאוֹנֵן וּטְבוּל יוֹם כוּ'. כֻּלְּהוּ מְפֹרָשִׁים בְּפֶרֶק ב' דִּזְבָחִים. וּמוֹכְחִינַן לְהוּ מִקְּרָאֵי דַּעֲבוֹדָתָן פְּסוּלָה:
עָרֵל. כֹּהֵן שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה:
יוֹשֵׁב. דְּבָעִינַן לַעֲמֹד לְשָׁרֵת:
עַל גַּבֵּי כֵלִים כוּ'. דְּבָעִינַן שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ וּבֵין הָרִצְפָּה:
בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר יַחֲזִיר. הַקֹּמֶץ לְתוֹךְ הַמִּנְחָה:
וְיַחֲזֹר וְיִקְמֹץ בַּיָּמִין. וְהוּא הַדִּין לְכָל הָנָךְ פְּסוּלִים דַּחֲשִׁיב בְּמַתְנִיתִין סְבִירָא לֵיהּ לְבֶן בְּתֵירָא שֶׁאִם עָבַר אֶחָד מֵהֶן וְקָמַץ יַחֲזִיר הַקֹּמֶץ לִמְקוֹמוֹ וְיַחֲזֹר כֹּהֵן כָּשֵׁר וְיִקְמֹץ. וְאֵין הֲלָכָה כְּבֶן בְּתֵירָא:
עָלָה בְיָדוֹ צְרוֹר. נִמְצָא קֹמֶץ חָסֵר מְקוֹם הַצְּרוֹר אוֹ גַרְגִּיר מֶלַח אוֹ קֹרֶט שֶׁל לְבוֹנָה. דְּקֹדֶם קְמִיצָה בּוֹרֵר כָּל הַלְּבוֹנָה לְצַד אֶחָד וְקוֹמֵץ וְאַחַר כָּךְ מְלַקֵּט אוֹתָם וְנוֹתְנָהּ עִם הַקֹּמֶץ וְשׂוֹרֵף הַכֹּל. וְאִם נִזְדַּמֵּן בְּתוֹךְ הַקֹּמֶץ גַּרְגִּיר מֶלַח אוֹ קֹרֶט שֶׁל לְבוֹנָה הֲרֵי הַקֹּמֶץ חָסֵר כְּדֵי מְקוֹם הַקֹּרֶט:
מְבֹרָץ. מָלֵא וְגָדוּשׁ:
שֶׁקְּמָצוֹ בְרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. שֶׁלֹּא פְּשָׁטָן עַל כָּל פַּס יָדוֹ:
פּוֹשֵׁט אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו עַל פַּס יָדוֹ. מַכְנִיס צִדֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו בַּקֶּמַח וּמַכְנִיס הַקֶּמַח לְתוֹךְ יָדוֹ וּמוֹחֵק בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁלֹּא יֵצֵא הַקֶּמַח חוּץ לַקְּמִיצָה וּמוֹחֵק בַּגּוּדָל שֶׁלֹּא יֵצֵא הַקֶּמַח חוּץ לָאֶצְבַּע. וְזֶה הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּמִנְחַת מַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת דְּמַעֲשֵׂיהֶן אֲפוּיִין וּלְאַחַר אֲפִיָּתָן פּוֹתְתָן וְקוֹמֵץ, וְאִי אֶפְשָׁר לְפָתְתָן דַּקּוֹת כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא יִהְיוּ יוֹצְאוֹת חוּץ לַקֹּמֶץ, הִלְכָּךְ מוֹחֵק בַּגּוּדָל מִלְּמַעְלָה וּבְאֶצְבַּע קְטַנָּה מִלְּמַטָּה. וְזוֹ הָיְתָה מֵעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, דִּבְקֹשִׁי גָּדוֹל יָכוֹל לְהַשְׁווֹת שֶׁלֹּא יְהֵא לֹא חָסֵר וְלֹא יָתֵר. וְרַמְבַּ"ם כָּתַב, שֶׁנִּדְחוּ דִּבְרֵי הָאוֹמֵר שֶׁזּוֹ עֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְהוּא מְפָרֵשׁ וְקוֹמֵץ כִּדְקָמְצֵי אֱינָשֵׁי הָאָמוּר בַּגְּמָרָא [דַּף י"א], דְּהַיְנוּ שֶׁמְּמַלֵּא כַּפּוֹ מִמֶּנּוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מְמַלְּאִים יְדֵיהֶם מִמַּה שֶּׁלּוֹקְחִים בְּיָדָם. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין פֵּרוּשׁ כִּדְקָמְצֵי אֱינָשֵׁי אֶלָּא שֶׁמַּכְנִיס צִדֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו בַּקֶּמַח וּמַכְנִיס הַקֶּמַח בְּצִדֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו לְתוֹךְ יָדוֹ, אֲבָל אֵינוֹ נוֹטֵל קֶמַח אֶלָּא מְלֹא שְׁלֹשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו עַל פַּס יָדוֹ וְלֹא יוֹתֵר, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְבֹרָץ וּמְבַצְבֵּץ וְיוֹצֵא, מוֹחֵק מִלְּמַטָּה בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה וּמִלְּמַעְלָה בַּגּוּדָל. וְלֹא נִדְחוּ כְּלָל דִּבְרֵי הָאוֹמֵר שֶׁזּוֹ עֲבוֹדָה קָשָׁה מֵעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְשִׁיטַת הַגְּמָרָא כִּדְבָרַי. וְכֵן פֵּרְשׁוּהָ כָּל רַבּוֹתַי: