ברטנורא על משנה מכשירין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה י
שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶם מַשְׁקִים. טְמֵאִים:
אִם רַבּוּ. מֵי גְשָׁמִים עַל הַמַּשְׁקִים הָהֵם, בִּטְּלוּם וְטִהֲרוּם:
הוֹצִיאָן כְּדֵי שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים. דְּאַחְשְׁבִינְהוּ לַגְּשָׁמִים:
אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוּ טְמֵאִין. דְּנִטְמְאוּ הַגְּשָׁמִים עַצְמָן:
בָּלְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים. כְּגוֹן שֶׁהָעֵצִים נְגוּבִים מִבַּחוּץ וּבְתוֹכָן מַשְׁקִין בְּלוּעִין, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאָן כְּדֵי שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים דְּאַחְשְׁבִינְהוּ לַגְּשָׁמִים, אֲפִלּוּ הָכִי טְהוֹרִין, דְּלֹא נָגְעוּ בְמַשְׁקִין טְמֵאִין, שֶׁהֲרֵי בָלְעוּ:
לֹא יַסִּיקֵם אֶלָּא בְיָדַיִם טְהוֹרוֹת. שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ הַיָּדַיִם אֶת מֵי הַגְּשָׁמִים שֶׁהֻחְשְׁבוּ וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ אֶת הַתַּנּוּר, דְּמַשְׁקֶה מְטַמֵּא כְלִי. אֲבָל בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת יָכוֹל לְהַסִּיקָם בַּתַּנּוּר, וְהַתַּנּוּר טָהוֹר, וְלֹא אָמְרִינַן דְּסוֹף מַשְׁקֶה טָמֵא הַבָּלוּעַ לָצֵאת מֵחֲמַת הַהֶסֵּק, דִּבְעֵצִים שֶׁהָאֵשׁ שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן וְנֶאֱחָז בָּהֶן הָאוּר כָּלִין הַמַּשְׁקִים לְתוֹכָן, וְאֵין יוֹצְאִים לַחוּץ כְּשֶׁמַּסִּיקָן בַּתַּנּוּר:
אִם הָיוּ לַחִין. עֵצִים הַלָּלוּ שֶׁבָּלְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין, וּמֵחֲמַת לַחוּתָן יָצְאוּ מַשְׁקִין עַצְמָן מֵהֶן, וְאִם אוֹתָן מַשְׁקִים פָּלְטוּ מַשְׁקֶה הַטָּמֵא הַבָּלוּעַ, וְרַבּוּ מַשְׁקִין שֶׁמֵּעַצְמָן עַל מַשְׁקֶה הַבָּלוּעַ:
טְהוֹרִין. שֶׁבִּטְּלוּ אוֹתָן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: