ברטנורא על משנה מכשירין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ח
וּפָשַׁט אַב הַטֻּמְאָה אֶת יָדָיו לְתוֹכָהּ טְמֵאָה. דִּכְלִי חֶרֶס מְקַבֵּל טֻמְאָה מֵאַב הַטֻּמְאָה הַנּוֹגֵעַ בְּתוֹכוֹ, וְלֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְתוֹךְ הַמִּקְוֶה, לְפִי שֶׁהַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ חוֹצְצִים בֵּינוֹ וּבֵין מֵי הַמִּקְוֶה:
מַגַּע טֻמְאוֹת טְהוֹרָה. אִם לֹא הָיָה אַב הַטֻּמְאָה שֶׁנָּגַע בָּהּ, אֶלָּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה וְהוּא הַנִּקְרָא מַגַּע טֻמְאוֹת, כְּלוֹמַר הַנּוֹגֵעַ בַּאֲבוֹת הַטֻּמְאָה, אָז טְהוֹרָה הַקְּדֵרָה, לְפִי שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא מֵאַב הַטֻּמְאָה, וְנִמְצָא שֶׁלֹּא נִטְמֵאת הַקְּדֵרָה אֶלָּא מֵחֲמַת מַשְׁקִים טְמֵאִים שֶׁבְּתוֹכָהּ שֶׁנִּטְמְאוּ וְחוֹזְרִים וּמְטַמְּאִים אוֹתָהּ, וּמִשּׁוּם הָכִי אֵינָהּ מְטַמְּאָה, שֶׁהֲרֵי הֻשְּׁקוּ הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ בְּמֵי מִקְוֶה וְנִטְהֲרוּ. אֲבָל שְׁאָר מַשְׁקִים כְּגוֹן יַיִן שֶׁמֶן וְחָלָב, אֵין הַמִּקְוֶה מְטַהֵר אוֹתָם, דְּלֹא סָלְקָא לְהוּ הַשָּׁקָה, הִלְכָּךְ חוֹזְרִים וּמְטַמְּאִים אֶת הַקְּדֵרָה, דְּרַבָּנָן גָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִים שֶׁיִּהְיוּ מְטַמְּאִין כֵּלִים, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקֶה זָב וְזָבָה: