ברטנורא על משנה מכשירין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
יָדָיו טְהוֹרוֹת. דְּלֹא בָעִינַן כַּוָּנָה לְחֻלִּין. אֲבָל אִם הָיוּ פֵרוֹת מַעֲשֵׂר וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁל תְּרוּמָה, יָדָיו טְמֵאוֹת כְּשֶׁהָיוּ, עַד שֶׁיְּכַוֵּן לְהַטְבִּיל יָדָיו:
וְהַפֵּרוֹת טְהוֹרִים. וְלֹא הֻכְשְׁרוּ, דְּלֹא אַחְשְׁבַהּ לְהַךְ נְפִילָה:
וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁיּוּדְחוּ יָדָיו. נִתְכַּוֵּן לִטֹּל אֶת הַפֵּרוֹת מִן הַמַּיִם, הַפֵּרוֹת הֲרֵי הֵן בְּכִי יֻתַּן וּמֻכְשָׁרִים לְקַבֵּל טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. דְּאַחְשְׁבַהּ לְהַךְ נְפִילַת פֵּרוֹת לִטֹּל יָדָיו בְּהַגְבָּהָתָן, וְהָוֵי לֵיהּ מַשְׁקֶה שֶׁסּוֹפוֹ לְרָצוֹן, דְּאַף עַל פִּי שֶׁאֵין תְּחִלָּתוֹ לְרָצוֹן הֲרֵי זֶה בְּכִי יֻתַּן: