ברטנורא על משנה מכשירין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
אֲפִלּוּ אַב הַטֻּמְאָה. אֲפִלּוּ הָיָה הָאָדָם הַזֶּה אַב הַטֻּמְאָה וְנִטְמְאוּ הַמַּשְׁקִין שֶׁיָּרְדוּ עָלָיו, וַאֲנַן אָמְרִינַן לְעֵיל דְּמַשְׁקִין טְמֵאִים מְטַמְּאִים לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן, אֲפִלּוּ הָכִי אֵינָן מַכְשִׁירִין, כֵּיוָן שֶׁיְּרִידַת הַגְּשָׁמִים עָלָיו הָיְתָה שֶׁלֹּא לְרָצוֹן:
וְאִם נִעֵר. כְּמוֹ הַמְנַעֵר טַלִּיתוֹ [שַׁבָּת קמז]. שֶׁנִּעֵר גּוּפוֹ לְהָסִיר הַגְּשָׁמִים מֵעָלָיו:
בְּכִי יֻתַּן. הַמַּיִם הַנּוֹפְלִים מִמֶּנּוּ מַכְשִׁירִין הֵן:
לְהָקֵר. לְקָרֵר עַצְמוֹ:
אוֹ לִדּוֹחַ. לִרְחֹץ גּוּפוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מְלֻכְלָךְ בְּטִיט אוֹ בְצוֹאָה:
בְּטָמֵא. אִם הָיָה הָאָדָם טָמֵא:
טְמֵאִים. הַמַּיִם. וְאִם נָפְלוּ עַל הַפֵּרוֹת, הִכְשִׁירוּם וְטִמְּאוּם כְּאַחַת:
וּבְטָהוֹר בְּכִי יֻתַּן. וּמַכְשִׁירִין: