ברטנורא על משנה מכשירין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
הַשּׁוֹחֶה לִשְׁתּוֹת. בְּפִיו וּבִשְׂפָמוֹ הֲרֵי הֵן בְּכִי יֻתַּן. דְּהַיְנוּ טַעֲמָא, לְפִי שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִים לְפִיו אֶלָּא אִם כֵּן נוֹגְעִים בִּשְׂפָמוֹ תְחִלָּה, הִלְכָּךְ אַחְשְׁבִינְהוּ:
הַמְמַלֵּא בְּחָבִית הַמַּיִם הָעוֹלִים אַחֲרֶיהָ. הֲרֵי הֵן בְּכִי יֻתַּן, דְּאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּכָּנֵס עַד שֶׁיִּגְּעוּ לַאֲחוֹרֶיהָ. אֲבָל הִנִּיחָהּ תַּחַת הַצִּנּוֹר, אֵין שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ בְּכִי יֻתַּן, דְּאֶפְשָׁר לַקִּלּוּחַ שֶׁיֵּרֵד לְתוֹכָהּ וְלֹא יִגַּע לַאֲחוֹרֶיהָ:
מְכֻנָּן עַל צַוָּארָהּ. מְסֻבָּב כְּמִין טַבַּעַת מַקִּיף לְצַוַּאר הֶחָבִית. מְכֻנָּן לְשׁוֹן הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנֲנֶךָ (דברים לב):
נְתָנָהּ. לֶחָבִית:
תַּחַת הַצִּנּוֹר. לְקַבֵּל הַמַּיִם:
אֵינָן בְּכִי יֻתַּן. הַמַּיִם שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ וְשֶׁבַּחֶבֶל. דְּלֹא נִיחָא לֵיהּ אֶלָּא שֶׁיִּפְּלוּ הַמַּיִם לְתוֹכָהּ בִּלְבַד: