ברטנורא על משנה מכשירין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ה
נָגוּב. יָבֵשׁ:
אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא נָתַן בָּהּ חִטִּים וְטָנְנוּ. הָכִי קָאָמַר, אִם נָתַן בָּהּ חִטִּים, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא טָנְנוּ:
כְּשֶׁהַטַּל עֲלֵיהֶם. כְּגוֹן שֶׁהָיָה מַשְׂכִּיר לִמְלַאכְתּוֹ וְלִקֵּט עֲשָׂבִים עִם הַטַּל שֶׁעֲלֵיהֶם, אֲבָל הוּא לֹא נִתְכַּוֵּן בִּשְׁבִיל הַטַּל:
לְהָטֵן בָּהֶם חִטִּים. לְהַטְמִין בָּהֶם חִטִּים כְּדֵי שֶׁיִּטַּנְּנוּ:
אִם נִתְכַּוֵּן לְכָךְ. לַטַּל שֶׁעֲלֵיהֶן:
אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לִשְׂמֹחַ. שֶׁהֲרֵי הָיָה צָרִיךְ לְלָתְתָן:
אֶלָּא אִם עָמָד. נִתְעַכַּב שָׁם כְּדֵי שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים: