ברטנורא על משנה מכשירין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
הַמְרַבֵּץ אֶת בֵּיתוֹ. מְזַלֵּף בּוֹ מַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלֶה הָאָבָק:
וְטָנְנוּ. נִתְלַחְלְחוּ. לְשׁוֹן אִם הָיְתָה שָׂדֶה מְטֻנֶּנֶת, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שָׂדֶה לַחָה, בְּפֶרֶק קַמָּא דְּמוֹעֵד קָטָן [דַּף ו]:
אִם מֵחֲמַת הַסֶּלַע. צוּר שֶׁמִּשֵּׁשֶּׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְהוּא רִצְפַּת הַבַּיִת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִתְלַחְלְחוּ הַחִטִּים:
הַמְטַנֵּן בְּחֹל. מַטְמִין הַפֵּרוֹת בְּחֹל כְּדֵי שֶׁיִּטַּנְּנוּ, כְּלוֹמַר שֶׁיִּתְלַחְלְחוּ, שֶׁיְּקַבְּלוּ מִלַּחְלוּחִית הַחוֹל:
הֲרֵי זֶה בְכִי יֻתַּן. דְּאֵין חֹל בְּלֹא מַיִם: