ברטנורא על משנה מכשירין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ז
אִם רֹב נָכְרִים נָכְרִי. וּמֻתָּר לְהַאֲכִילוֹ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים בַּיָּדַיִם:
וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל. וְחַיָּבִים לְהַחֲזִיר לוֹ אֲבֵדָתוֹ כְּיִשְׂרָאֵל. וּרְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לָן, דְּמוֹצִיאִין מָמוֹן מִיַּד יִשְׂרָאֵל שֶׁזָּכָה בוֹ, וְלֹא אָמְרִינַן אוֹקֵי מָמוֹנָא אַחַזְקָתֵיהּ שֶׁזָּכָה בוֹ עַד דְּמַיְתֵי הִיאַךְ רְאָיָה שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל:
מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה יִשְׂרָאֵל. לְעִנְיַן נְזָקִין, שֶׁאִם שׁוֹרוֹ נָגַח שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק בִּלְבָד. וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם כְּדִין שׁוֹר שֶׁל נָכְרִי שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דְּבֵין תָּם בֵּין מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. דְּמָצֵי אָמַר לֵיהּ, אַיְתֵּי רְאָיָה דְּלָאו יִשְׂרָאֵל אֲנָא וּשְׁקוֹל. וְלִשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים הָוֵי סָפֵק, וְדָנִין בּוֹ לְהַחְמִיר. מִי שֶׁהֲרָגוֹ, אֵינוֹ נֶהֱרָג עָלָיו. קִדֵּשׁ אִשָּׁה, צְרִיכָה גֵט מִסָּפֵק. וְאֵינוֹ כְיִשְׂרָאֵל גָּמוּר עַד שֶׁיִּטְבֹּל לְשֵׁם גֵּרוּת:
אַחַר רֹב הַמַּשְׁלִיכִין. הַיְנוּ אַחַר הַנָּכְרִים וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻעָט. וַאֲפִלּוּ לֹא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא נָכְרִית אַחַת, הִיא חֲשׁוּדָה לְהַשְׁלִיךְ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: