ברטנורא על משנה מכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
זָרַק אֶת הָאֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאַף עַל גַּב דְּקָרוֹב לְמֵזִיד הוּא, שֶׁהָיָה לוֹ לַחְשֹׁב שֶׁבְּנֵי אָדָם מְצוּיִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים תָּמִיד, הָכָא עָסְקִינַן בְּאַשְׁפָּה הָעֲשׂוּיָה בִרְשׁוּת הָרַבִּים לְהִפָּנוֹת בָּהּ בַּלַּיְלָה, וְאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִפָּנוֹת בָּהּ בַּיּוֹם, וְזִמְנִין דְּמִקְּרֵי דְיָתֵיב בָּהּ, וּמִשּׁוּם הָכִי גוֹלֶה, דְּלָאו פּוֹשֵׁעַ הוּא וְלֹא אָנוּס גָּמוּר הוּא:
וְהוֹצִיא הַלָּה אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ פָּטוּר. דִּכְתִיב (דברים יט) וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ, פְּרָט לַמַּמְצִיא אֶת עַצְמוֹ:
אִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק. שֶׁנָּתַן לוֹ בַּעַל הַבַּיִת רְשׁוּת לִכָּנֵס:
מַה חֲטָבַת עֵצִים רְשׁוּת. דְּאִי בָעֵי עָיֵיל לַחְטֹב וְאִי בָעֵי לֹא עָיֵיל:
יָצָא הָאָב הָרוֹדֶה אֶת בְּנוֹ. דְּמִצְוָה קָא עֲבִיד: