ברטנורא על משנה מכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ט
וְאֶחָד מַתְרֶה בוֹ בָּאֶמְצַע. הַמַּתְרֶה מִצְטָרֵף עִם הַכַּת שֶׁל עֵדִים, שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתָם וְהֵם רוֹאִים אוֹתוֹ בִּשְׁעַת הַהַתְרָאָה. לְפִיכָךְ אִם הָיוּ שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי הַחַלּוֹנוֹת רוֹאִים אוֹתוֹ, מִצְטָרְפִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וְהֵם כֻּלָּם עֵדוּת אֶחָת:
הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין. הוּא נֶהֱרָג דְּאַכַּתִּי אִיכָּא כַת אַחַת שֶׁלֹּא הוּזַמָּה, וְהֵם הַנִּזָּמִין נֶהֱרָגִין שֶׁהֲרֵי הוּזַמּוּ:
שֶׁלֹּא תְהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן. שֶׁצְּרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ הַדַּיָּנִים מַכִּירִים בִּלְשׁוֹן הָעֵדִים וְלֹא יִצְטָרְכוּ לְהַעֲמִיד מֵלִיץ בֵּינוֹתָם. וְכֵן הֲלָכָה: