ברטנורא על משנה מכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ז
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה. שֶׁשְּׁנַיִם מַזִּימִין מֵאָה שֶׁהֵעִידוּ יַחַד:
מַה שְּׁנַיִם אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁהוּזַמּוּ שְׁנֵיהֶן. דִּכְתִיב (דברים יט) וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד, וְאָמַר מַר, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמָר עֵד הֲרֵי כָאן שְׁנַיִם עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב אֶחָד:
עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן זוֹמְמִין. וְהוּא שֶׁהֵעִיד כָּל אֶחָד בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר שֶׁל סִיּוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אֲבָל אִם הֵעִידוּ שְׁנַיִם וּלְאַחַר זְמַן הֵעִידוּ הָאֲחֵרִים, הֲרֵי הֵן שְׁתֵּי כִתּוֹת לְכָל דָּבָר:
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא בָא הַשְּׁלִישִׁי אֶלָּא לְהַחְמִיר עָלָיו. שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וּבְלֹא הַשְּׁלִישִׁי הָיְתָה הָעֵדוּת מִתְקַיֶּמֶת לֹא יַעֲשׂוּ בוֹ דִּין הֲזַמָּה, לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁאַף הוּא נִדּוֹן:
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. שֶׁמִּדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה עַל מִדַּת פֻּרְעָנוּת: