ברטנורא על משנה מועד קטן· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ז
מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. וְאֵין מְעָרְבִים שִׂמְחָה אַחֶרֶת בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל, דִּכְתִיב וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ (דברים טז), בְּחַגֶּךָ וְלֹא בְּאִשְׁתְּךָ:
אֲבָל מַחְזִיר הוּא אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. דְּאֵינָהּ שִׂמְחָה כָּל כָּךְ אֶלָּא בְּאִשָּׁה חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ מֵעוֹלָם:
וְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ. כְּגוֹן לָתֵת כָּחָל בְּעֵינֶיהָ, וּלְהַשְׁווֹת שְׂעַר רֹאשָׁהּ שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר, וּמַעֲבֶרֶת צֶבַע אָדֹם עַל פָּנֶיהָ, וּמַעֲבֶרֶת סַכִּין עַל פָּנֶיהָ שֶׁל מַטָּה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
שֶׁנִּוּוּל הוּא לָהּ. צַעַר הוּא לָהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: