ברטנורא על משנה מועד קטן· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ה
רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בַּמּוֹעֵד לְהָקֵל. שֶׁאִם טָהוֹר הוּא אוֹמֵר לוֹ הַכֹּהֵן טָהוֹר אַתָּה, שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ:
אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר. שֶׁאִם טָמֵא הוּא, יִשְׁתֹּק, וְלֹא יְטַמְּאֶנּוּ וְיַצְרִיכֶנּוּ לָצֵאת חוּץ לַמַּחֲנֶה:
לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. מִתּוֹךְ שֶׁנִּזְקַק לִרְאוֹתוֹ אִם הוּא טָהוֹר כְּדֵי לְהָקֵל עָלָיו, הוּא נִזְקָק לְהַחְמִיר, שֶׁאִם הוּא טָמֵא צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ טָמֵא אַתָּה, כְּדִכְתִיב (ויקרא יג) לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ, שֶׁאֵין כֹּהֵן רַשַּׁאי לִשְׁתֹּק, וּמוּטָב לוֹ שֶׁלֹּא יִרְאֵהוּ הַכֹּהֵן כְּלָל:
מְלַקֵּט אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ. בַּמּוֹעֵד, כְּדֵי לְקָבְרָם בְּמָקוֹם הָגוּן:
שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתָם שֶׁקּוֹבְרָן בְּקִבְרֵי אֲבוֹתָיו. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר בִּשְׁתֵּיהֶן:
לֹא יְעַרְעֵר עַל מֵתוֹ. לֹא יָבִיא סַפְדָּן לְעַרְעֵר עַל מֵתוֹ שֶׁמֵּת זֶה יָמִים רַבִּים, לַחְזֹר עַל קְרוֹבֵי הַמֵּת כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹזֵר הַסַּפְדָּן שֶׁצּוֹעֵק וְאוֹמֵר בֹּאוּ בְּכוּ עִמִּי כָּל מָרֵי לֵב, וּמִי שֶׁלִּבּוֹ דָּוֶה עָלָיו הוֹלֵךְ וּמַסְפִּיד עַל קְרוֹבוֹ:
לֹא יַסְפִּידֶנּוּ. לֹא יִשְׂכֹּר סַפְדָּן עַל מֵתוֹ שֶׁמֵּת לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה:
קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם. תָּמִיד. דְּאָמְרֵי טַעְמָא בַּגְּמָרָא שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִכְנֹס מָעוֹת לְצֹרֶךְ הָרֶגֶל קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם מִכִּי שָׁמַע שֶׁדּוֹרְשִׁים בְּהִלְכוֹת הָרֶגֶל, וְשֶׁמָּא יִתֵּן הַמָּעוֹת שֶׁכִּנֵּס לְצֹרֶךְ הָרֶגֶל לַסַּפְדָּן וְיִמָּנַע מִשִּׂמְחַת הָרֶגֶל. וְאִית דְּאָמְרֵי שֶׁאֵין הַמֵּת מִשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב אֶלָּא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אַחַר הֶסְפֵּדוֹ: