ברטנורא על משנה מועד קטן· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
הָאִישׁוּת. תִּנְשֶׁמֶת. וְהִיא בְּרִיָּה שֶׁאֵין לָהּ עֵינַיִם, וּמַפְסֶדֶת אֶת הַשָּׂדוֹת:
וּבִשְׂדֵה הַלָּבָן. שֶׁחוֹרְשִׁין וְזוֹרְעִין אוֹתוֹ לִתְבוּאָה וְאֵין בּוֹ אִילָנוֹת:
בִּשְׂדֵה הָאִילָן כְּדַרְכּוֹ. דְּמַפְסְדֵי טְפֵי, וּלְהֶפְסֵד מְרֻבֶּה חָשְׁשׁוּ. לְפִיכָךְ חוֹפֵר גֻּמָּא כְּדַרְכּוֹ וְתוֹלֶה בָּהּ מְצוּדָה:
שֶׁלֹּא כְדַרְכּוֹ. נוֹעֵץ שִׁפּוּד בַּקַּרְקַע בְּחֹזֶק וּמְנַעֲנֵעַ אֵילָךְ וָאֵילָךְ וּמוֹצִיא, וְנִמְצֵאת גֻּמָּא נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ. אֲבָל לֹא עַל יְדֵי חֲפִירָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. וּבִשְׂדֵה לָבָן הַסְּמוּכָה לִשְׂדֵה אִילָן, חוֹפֵר כְּדַרְכּוֹ, שֶׁמָּא יֵצְאוּ מִשְּׂדֵה לָבָן וְיַחְרִיבוּ הָאִילָנוֹת:
וּמְקָרִין אֶת הַפִּרְצָה. מְסַדְּרִין אֶת הָאֲבָנִים זוֹ עַל זוֹ כְּדֶרֶךְ בִּנְיָן, וְאֵינוֹ טָח בְּטִיט. וּבְפִרְצָה שֶׁל גִּנָּה מַיְרֵי, אֲבָל כֹּתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל, בּוֹנֶה כְּדַרְכּוֹ, מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים: