ברטנורא על משנה מדות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
מֵאָה עַל מֵאָה. מֵאָה אֹרֶךְ וּמֵאָה רֹחַב:
אֹטֶם. בִּנְיָן אָטוּם וְסָתוּם לִהְיוֹת יְסוֹד לַבַּיִת, שֶׁעָלָיו מַעֲמִידִין הַכְּתָלִים:
אַמָּה כִּיּוּר. הַקּוֹרָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל תִּקְרָה הָיְתָה עָבְיָהּ אַמָּה. וּלְפִי שֶׁהָיְתָה טוּחָה בְּזָהָב וּמְצֻיֶּרֶת צִיּוּרִים נָאִים נִקְרֵאת כִּיּוּר:
וְאַמָּתַיִם בֵּית דִּלְפָה. הַקּוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הַנִּשְׁעָנוֹת עַל הַקּוֹרָה הַתַּחְתּוֹנָה הָיָה עָבְיָן שְׁתֵּי אַמּוֹת, וְהֵן קְרוּיִין בֵּית דִּלְפָה, לְפִי שֶׁהַנְּסָרִין שֶׁל תִּקְרָה מְחֻבָּרִין עַל יָדָן. תַּרְגּוּם בַּמַּחְבֶּרֶת, בְּבֵית לוֹפֵי. וְאֵין לִתְמֹהַּ הֵיאַךְ הָיְתָה הַקּוֹרָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהַכֹּל נִשְׁעָן עֲלֵיהֶם עָבְיָהּ אַמָּה אַחַת בִּלְבַד וְהַקּוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁאֵין סוֹבְלוֹת מַשָּׂא כָּל כָּךְ הָיָה עָבְיָן שְׁתֵּי אַמּוֹת, לְפִי שֶׁהַקּוֹרָה הַתַּחְתּוֹנָה מִתּוֹךְ שֶׁהָיְתָה רְחָבָה בְּיוֹתֵר בָּעֳבִי אַמָּה הָיְתָה חֲזָקָה וּבְרִיאָה וִיכוֹלָה לְקַבֵּל הַבִּנְיָן שֶׁעָלֶיהָ, אֲבָל הַקּוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ רְחָבוֹת אֶלָּא טֶפַח אוֹ פָּחוֹת צְרִיכוֹת לִהְיוֹת עָבוֹת יוֹתֵר. אִי נַמִּי, הָיוּ הַקּוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת עָבְיָן שְׁתֵּי אַמּוֹת כְּדֵי לְהַרְחִיק הַתִּקְרָה מִן הַקּוֹרָה הַתַּחְתּוֹנָה, לְפִי שֶׁהִיא מְצֻיֶּרֶת צִיּוּרִים נָאִים, וְאִם הָיְתָה הַתִּקְרָה סְמוּכָה לָהּ לֹא הָיוּ צִיּוּרֶיהָ נִרְאוֹת וְנִכָּרוֹת כָּל כָּךְ:
תִּקְרָה. הַנְּסָרִים שֶׁנּוֹתְנִין עַל הַקּוֹרוֹת הָיוּ עָבְיָן אַמָּה:
מַעֲזִיבָה. הַטִּיט וְהָאֲבָנִים וְהַסִּיד שֶׁנּוֹתְנִין עַל הַנְּסָרִין:
כָּלֵה עוֹרֵב. טַס שֶׁל בַּרְזֶל חַד כְּמִין סַיִף וְגָבְהוֹ אַמָּה הָיָה מֻנָּח עַל גַּבֵּי הַמַּעֲקֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנוּחוּ הָעוֹפוֹת עָלָיו, לְפִיכָךְ נִקְרָא כָּלֵה עוֹרֵב, שֶׁמְּכַלֶּה הָעוֹרְבִים מִשָּׁם: