ברטנורא על משנה מדות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
הַתַּחְתּוֹנָה חָמֵשׁ. מִחוּץ לְכֹתֶל הַמְּסִבָּה שֶׁהוּא הַכֹּתֶל הַחִיצוֹן שֶׁל הַקֹּדֶשׁ הָיוּ יְצִיעִים, דְּהַיְנוּ גְּזוּזְטְרָאוֹת מַקִּיפִים אֶת הַבַּיִת מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת מַעֲרָב צָפוֹן וְדָרוֹם, וְהָיוּ הַיְּצִיעִים הַלָּלוּ תַּחְתִּיִּים שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים. הַיָּצִיעַ הַתַּחְתּוֹנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְהָרֹבֶד שֶׁעָלֶיהָ דְּהַיְנוּ הַתִּקְרָה שֶׁעַל הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהִיא הָרִצְפָּה שֶׁל הַתִּיכוֹנָה, שֵׁשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, לְפִי שֶׁכֹּתֶל הַמְּסִבָּה הָיָה הוֹלֵךְ וּמֵצֵר כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ אֶל הָרֹבֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַתַּחְתּוֹנָה הָיָה נִכְנָס לִפְנִים אַמָּה אַחַת, וְעַל אוֹתָהּ אַמָּה הַבּוֹלֶטֶת הָיוּ נְתוּנִים קוֹרוֹת הַיָּצִיעַ. נִמְצֵאת הַיָּצִיעַ הַתִּיכוֹנָה רְחָבָה אַמָּה אַחַת יוֹתֵר מִן הַתַּחְתּוֹנָה, דְּהַיְנוּ אוֹתָהּ אַמָּה שֶׁנִּכְנַס הַכֹּתֶל לִפְנִים. וְכֵן כְּשֶׁמַּגִּיעַ לָרֹבֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַתִּיכוֹנָה שֶׁהִיא הָרִצְפָּה שֶׁל שְׁלִישִׁית, הָיָה הַכֹּתֶל מֵצֵר וְנִכְנָס לִפְנִים אַמָּה אַחַת, כְּדֵי שֶׁיָּנִיחַ רֹאשׁ הַקּוֹרָה עַל אוֹתָהּ אַמָּה, שֶׁכֹּתֶל הַתִּיכוֹנָה בּוֹלֵט וְיוֹצֵא לַחוּץ יוֹתֵר מִכֹּתֶל הָעֶלְיוֹנָה, וְנִמְצֵאת הַיָּצִיעַ הָעֶלְיוֹנָה רְחָבָה אַמָּה יוֹתֵר מִן הַתִּיכוֹנָה וּשְׁתֵּי אַמּוֹת יוֹתֵר מִן הַתַּחְתּוֹנָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ו) כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת חוּצָה לְבִלְתִּי אֱחֹז בְּקִירוֹת הַבַּיִת, כְּלוֹמַר הָיָה מְגַרֵעַ וּמְחַסֵּר בָּעֳבִי הַכֹּתֶל מִבַּחוּץ אַמָּה אַחַת בָּרֹבֶד שֶׁל הַתִּיכוֹנָה, וְעוֹד אַמָּה אַחֶרֶת בָּרֹבֶד שֶׁל הָעֶלְיוֹנָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָקוֹם לָשׂוּם בָּהֶם רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת שֶׁל הָרֹבֶד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לֶאֱחֹז בְּקִירוֹת הַבַּיִת לַעֲשׂוֹת חוֹרִין בַּכֹּתֶל וְלִתְחֹב שָׁם רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת: