ברטנורא על משנה מדות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
תָּאִים. לְשָׁכוֹת:
חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּצָּפוֹן. לְקַמָּן בְּפִרְקִין כִּי חֲשִׁיב מִצָּפוֹן לְדָרוֹם שִׁבְעִים אַמָּה, קָא תָּנֵי כֹּתֶל הַמְּסִבָּה חָמֵשׁ, וְהַמְּסִבָּה שָׁלֹשׁ, כֹּתֶל הַתָּא חָמֵשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, וְכֹתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ. וּכְנֶגְדָּן קָחֲשִׁיב בַּדָּרוֹם. וְלָאו לְמֵימְרָא דָּעֳבִי כֹּתֶל הַמְּסִבָּה וָעֳבִי כֹּתֶל הַתָּא וָעֳבִי כֹּתֶל הַהֵיכָל שֶׁלְּצַד צָפוֹן הָיָה כָּךְ, אֶלָּא עֳבִי הַכֹּתֶל עִם הֶחָלָל שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַכֹּתֶל הַשֵּׁנִי הוּא מוֹנֶה, וּבְחָמֵשׁ שֶׁל כֹּתֶל הַמְּסִבָּה וְשָׁלֹשׁ שֶׁל מְסִבָּה וְחָמֵשׁ שֶׁל כֹּתֶל הַתָּא וְשֵׁשׁ שֶׁל הַתָּא וְשֵׁשׁ שֶׁל כֹּתֶל הַהֵיכָל, בְּכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה הָיְתָה לִשְׁכָּה אַחַת דְּהַיְנוּ תָּא, הֲרֵי חֲמִשָּׁה תָּאִים בַּצָּפוֹן. וּכְנֶגְדָּן בַּדָּרוֹם. וְעַל אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה הָיוּ בְּנוּיִין חֲמִשָּׁה אֲחֵרִים, וְעוֹד חֲמִשָּׁה עַל גַּבֵּיהֶן, הֲרֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר תָּאִים לַצָּפוֹן וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַדָּרוֹם. וְכֵן בַּמַּעֲרָב קָחֲשִׁיב לְקַמָּן בְּפִרְקִין כֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ וְהַתָּא שֵׁשׁ וְכֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ, בְּכָל אֶחָד מֵהֶם הָיָה לִשְׁכָּה, שֶׁלֹּא הָיָה הַכֹּתֶל עָב שֵׁשׁ אֶלָּא הַכֹּתֶל עִם הַתָּא שֶׁבּוֹ הָיָה שֵׁשׁ, וְהַתָּא [הָאַחֵר] שֶׁחוּצָהּ לוֹ הָיָה שֵׁשׁ, וְכֹתֶל הַתָּא הָאַחֵר שֶׁחוּץ לָהֶם עִם הַתָּא שֶׁבּוֹ הָיָה חָמֵשׁ, הֲרֵי שָׁלֹשׁ לְשָׁכוֹת. וְשָׁלֹשׁ לְשָׁכוֹת אֲחֵרוֹת בְּנוּיוֹת עַל גַּבֵּי אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ, וּשְׁתַּיִם עַל גַּבֵּיהֶן, הֲרֵי שְׁמֹנָה תָּאִים לַמַּעֲרָב:
וְאֶחָד לַפִּשְׁפָּשׁ. לַתָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַפִּשְׁפָּשׁ הַצְּפוֹנִי, שֶׁבְּאוֹתוֹ תָּא נִכְנָסִים לַהֵיכָל. וּסְתָם מַתְנִיתִין כְּרַבָּנָן דְּאָמְרֵי לְעֵיל נִכְנַס לַתָּא וּמִן הַתָּא לַהֵיכָל. דְּלֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר בְּתוֹךְ עָבְיוֹ שֶׁל כֹּתֶל הָיָה מְהַלֵּךְ: