ברטנורא על משנה מדות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין. שְׁנֵי פְּתָחִים קְטַנִּים אֶחָד מִימִין שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁל הֵיכָל וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ, רְחוֹקִים קְצָת מִן הַשַּׁעַר. אוֹתוֹ שֶׁבַּדָּרוֹם כְּתִיב סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ, בְּשֶׁל עָתִיד, וּמִסְּתָמָא כָּךְ הָיָה בְּבֵית עוֹלָמִים:
וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ וְנִכְנַס. מִשָּׁם לַתָּא. וְהִיא לִשְׁכָּה אַחַת הַפְּתוּחָה לַהֵיכָל. וּמִן הַתָּא נִכְנַס לַהֵיכָל, וְהוֹלֵךְ בַּחֲלַל הַהֵיכָל עַד הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁבְּסוֹף עֳבִי הַכֹּתֶל מִבִּפְנִים, וּפוֹתְחוֹ וּבָא לוֹ אֶל שַׁעַר הַשֵּׁנִי שֶׁבְּסוֹף עֳבִי הַכֹּתֶל מִבַּחוּץ, וְעוֹמֵד בִּפְנִים וּפוֹתְחוֹ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּתוֹךְ עָבְיוֹ שֶׁל כֹּתֶל הָיָה מְהַלֵּךְ. קָסָבַר דְּמִן הַתָּא לֹא הָיָה נִכְנָס לַהֵיכָל, אֶלָּא מִן הַתָּא הָיָה מְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ עָבְיוֹ שֶׁל כֹּתֶל עַד שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים, וּפוֹתֵחַ אֶת דְּלָתוֹת שֶׁל שַׁעַר הַחִיצוֹן מִבִּפְנִים, וּדְלָתוֹת שֶׁל שַׁעַר הַפְּנִימִי מִבַּחוּץ: