ברטנורא על משנה מדות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
לִפְנִים. מֵחוֹמַת הַר הַבַּיִת:
סוֹרֵג. מְחִצָּה הָעֲשׂוּיָה נְקָבִים נְקָבִים כְּמִטָּה מְסֹרֶגֶת בַּחֲבָלִים, וְהִיא עֲשׂוּיָה מַדְּפֵי עֵץ אֲרֻכִּים וּקְצָרִים שֶׁמַּרְכִּיבִין אוֹתָן זוֹ עַל זוֹ בַּאֲלַכְסוֹן:
וְגָזְרוּ כְנֶגְדָּם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת. כְּשֶׁמַּגִּיעַ כְּנֶגֶד כָּל פִּרְצָה וּפִרְצָה, מִשְׁתַּחֲוֶה וּמוֹדֶה עַל אָבְדַּן מַלְכוּת יָוָן:
לִפְנִים. מֵאוֹתוֹ סוֹרֵג הָיָה מָקוֹם פָּנוּי עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְהוּא נִקְרָא חֵיל:
וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם. כְּדֵי לַעֲלוֹת מִשָּׁם לְעֶזְרַת נָשִׁים:
רוּם מַעֲלָה. כָּל מַעֲלָה מֵהֶן גְּבוֹהָה מֵחֲבֶרְתָּהּ חֲצִי אַמָּה. וְכֵן הַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה גְּבוֹהָה מִן הַקַּרְקַע חֲצִי אַמָּה:
וְשִׁלְחָהּ. מֶשֶׁךְ רֹחַב הַמַּעֲלָה, דְּהַיְנוּ מְקוֹם דְּרִיסַת הָרֶגֶל, חֲצִי אַמָּה:
חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם. חוּץ מִן הַמַּעֲלוֹת שֶׁבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שֶׁלֹּא הָיוּ כֻּלָּם כֵּן, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק ג':
חוּץ מִפֶּתַח שֶׁל אוּלָם. דִּתְנַן לְקַמָּן בְּאִידָךְ פִּרְקִין גָּבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עֶשְׂרִים:
הָיוּ לָהֶן שְׁקוֹפוֹת. אֶבֶן מֻנַּחַת עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת שֶׁהַדֶּלֶת שׁוֹקֵף עָלָיו. וּשְׁקוֹפוֹת לְשׁוֹן מַשְׁקוֹף:
מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה בָהֶן נֵס. כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּיוֹמָא פֶּרֶק ג' [דַּף לח.]:
מַצְהִיבוֹת. כְּמוֹ מַזְהִיבוֹת, שֶׁמַּרְאִיתָן דּוֹמָה לְזָהָב לְפִיכָךְ לֹא הֻצְרְכוּ לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁל זָהָב: