ברטנורא על משנה מדות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
נִכְנָסִים דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל. כְּגוֹן הַנִּכְנָסִים דֶּרֶךְ שַׁעֲרֵי חֻלְדָּה שֶׁהֵן מִן הַיָּמִין, מַקִּיפִין דֶּרֶךְ שַׁעַר הַטָּדִי:
שֶׁאֲנִי אָבֵל. נִשְׁאָלִין אוֹתוֹ מַה לְךָ לְהַקִּיף לִשְׂמֹאל, וְאָמַר שֶׁאֲנִי אָבֵל, אוֹמְרִים לוֹ הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְנַחֶמְךָ וְכוּ':
עֲשִׂיתָן כְּאִלּוּ עָבְרוּ עָלָיו אֶת הַדִּין. אִם הֵן אוֹמְרִים לוֹ כֵּן, נִרְאֶה כְּאִלּוּ חֲבֵרָיו עִוְּתוּ הַדִּין וְנִדּוּהוּ שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה:
יִתֵּן בְּלִבְּךָ שֶׁתִּשְׁמַע לְדִבְרֵי חֲבֵרֶיךָ. הַשְׁתָּא מַשְׁמַע שֶׁהוּא עָשָׂה שֶׁלֹּא כַּדִּין וְצָרִיךְ תְּשׁוּבָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: