ברטנורא על משנה מגילה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
יְבָרְכוּךָ טוֹבִים הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ מִינוּת. שֶׁצְּרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְצָרֵף עִמָּהֶם פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בַּאֲגֻדַּת תַּעֲנִיּוֹתֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי חֶלְבְּנָה רֵיחָהּ רַע וּמְנָּאָה הַכָּתוּב עִם סַמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת:
עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ. כְּמוֹ שֶׁהִגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ עַל קַן צִפּוֹר וְגָזַרְתָּ לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים (דברים כב), כֵּן חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ. מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ, שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים, וְהֵם אֵינָן אֶלָּא גְּזֵרוֹת:
וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ. עַל טוֹבָתְךָ נוֹדֶה לְךָ. מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ, שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה:
מוֹדִים מוֹדִים. דְּמֵחֲזֵי כִּשְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת, כְּמוֹדֶה וּמְקַבֵּל עָלָיו שְׁנֵי אֱלֹהוּת:
הַמְּכַנֶּה בָעֲרָיוֹת. שֶׁדּוֹרֵשׁ פָּרָשָׁה שֶׁל עֲרָיוֹת בִּלְשׁוֹן כִּנּוּי, שֶׁאוֹמֵר דְּלֹא בָּעֲרָיוֹת מַמָּשׁ דִּבֵּר הַכָּתוּב אֶלָּא שֶׁלֹּא יְגַלֶּה קְלוֹן אָבִיו וּקְלוֹן אִמּוֹ בָּרַבִּים:
וּמִזַּרְעָךְ לֹא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בְּאַרְמָיוּתָא. לֹא תָּבֹא עַל הַגּוֹיָה וְתוֹלִיד בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה:
מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִנְזִיפָה. שֶׁעוֹקֵר הַכָּתוּב מִמַּשְׁמָעוּתוֹ, וְנוֹתֵן כָּרֵת לַבָּא עַל הַגּוֹיָה, וּמְחַיְּבוֹ חַטָּאת עַל הַשּׁוֹגֵג: