ברטנורא על משנה מגילה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב. רָצָה עוֹמֵד רָצָה יוֹשֵׁב:
קְרָאוּהָ שְׁנַיִם. בְּיַחַד:
יָצְאוּ. וְלֹא אָמְרִינַן שְׁנֵי קוֹלוֹת אֵין נִשְׁמָעִין כְּאֶחָד, דְּכֵיוָן דַּחֲבִיבָא לְהוּ יַהֲבֵי דַּעְתַּיְהוּ:
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ. אַחֲרֶיהָ, יְבָרֵךְ. אֲבָל לְפָנֶיהָ חַיָּב לְבָרֵךְ בְּכָל מָקוֹם שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, עַל מִקְרָא מְגִלָּה, וְשֶׁעָשָׂה נִסִּים, וְשֶׁהֶחֱיָנוּ. בֵּין בַּלַּיְלָה בֵּין בַּיּוֹם. דִּקְרִיאָה שֶׁל יוֹם עִקָּר, דִּכְתִיב (אסתר ט) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים. וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּכֵיוָן שֶׁבֵּרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּלַּיְלָה לֹא יְבָרֵךְ בַּיּוֹם שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְהָכִי מִסְתַּבְּרָא:
וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. שֶׁלֹּא יִקְשֶׁה לַצִּבּוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן יְמֵי מְלָאכָה. וְשַׁבָּת בַּמִּנְחָה נַמִּי סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה הוּא, שֶׁהֲרֵי כָּל הַיּוֹם הָיוּ רְגִילִים לִדְרֹשׁ. וּמֵהַאי טַעְמָא נַמִּי אֵין מַפְטִירִין:
הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. הַמַּתְחִיל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה רִאשׁוֹן, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ. וְהָאַחֲרוֹן, הַחוֹתֵם שֶׁהוּא הַמַּשְׁלִים, מְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ. וְכָל שְׁאָר הַקּוֹרִין בַּתּוֹרָה אֵין מְבָרְכִין לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְהָאִידְנָא נְהִיגֵי עַלְמָא דְּכֻלְּהוּ מְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, גְּזֵרָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִים וְלֹא שָׁמְעוּ הָרִאשׁוֹן שֶׁבֵּרֵךְ לְפָנֶיהָ וְיֹאמְרוּ אֵין בְּרָכָה בַּתּוֹרָה לְפָנֶיהָ, וּמִשּׁוּם הַיּוֹצְאִים וְלֹא יִשְׁמְעוּ הַחוֹתֵם מְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ וְהָרִאשׁוֹנִים לֹא בֵּרְכוּ, וְיֹאמְרוּ אֵין בְּרָכָה בַּתּוֹרָה לְאַחֲרֶיהָ: