ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ז
לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. הַנִּפְרָע מֵחֲבֵרוֹ אֵינוֹ מְדַקְדֵּק לָשׂוּם לֵב עַל כָּל מַה שֶּׁפְּרָעוֹ, וְזוֹ הוֹאִיל וְנִפְרְעָה בְּמִקְצָת אֶפְשָׁר שֶׁנִּפְרְעָה הַכֹּל, וְרָמוּ רַבָּנָן שְׁבוּעָה עֲלָהּ כִּי הֵיכִי דְתִידוֹק:
עֵד אֶחָד מֵעִיד שֶׁהִיא פְרוּעָה לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא, כְּדֵי לְהָפִיס דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל. וּשְׁבוּעוֹת הַלָּלוּ אַף עַל פִּי שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הֵן, אֵינָן אֶלָּא כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, שֶׁכָּל שְׁבוּעוֹת שֶׁתִּקְּנוּ בַּמִּשְׁנָה כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה הֵן:
מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים. מִשּׁוּם דְּאִי הֲוָה גָבֵי מִן הַלֹּוֶה גּוּפֵיהּ וַהֲוָה טָעֵין לֹוֶה אִשְׁתַּבַּע לִי דְּלֹא פְרַעְתִּיךָ, מַשְׁבְּעִינַן לֵיהּ, וַאֲנַן טָעֲנִינַן בִּשְׁבִיל לָקוֹחוֹת דִּלְמָא אִי הֲוָה גָבִית מִן הַלֹּוֶה הֲוָה טָעֵין לָךְ, אִשְׁתַּבַּע לִי דְּלֹא פְרַעְתִּיךָ, וּבָעֵית אִשְׁתַּבּוֹעֵי, הַשְׁתָּא נַמִּי אִשְׁתַּבַּע: