ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ח
הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה. אִם בָּא לִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ מִן הָאֵרוּסִין מִזֶּה שֶׁמְּמָאֵן לְקַחְתָּהּ, צָרִיךְ שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּתְאָרְסָה הָיוּ בָהּ מוּמִין הַלָּלוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָאִשָּׁה חֲזָקָה דְגוּפָהּ, הוֹאִיל וְנִמְצְאוּ הַמּוּמִין בִּרְשׁוּת הָאָב וְאִיכָּא לְמֵימַר כָּאן הָיוּ קֹדֶם אֵרוּסִין, וּלְפִיכָךְ אִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה, בַּעַל מְהֵימָן:
נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל. נִשְּׂאָה, וְעַתָּה בָּא לְהוֹצִיאָהּ בְּלֹא כְּתֻבָּה עַל מוּמִין שֶׁבָּהּ, עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁקֹּדֶם שֶׁנִּתְאָרְסָה הָיוּ בָהּ מוּמִין הַלָּלוּ. דְּכֵיוָן דְּלֹא נִמְצְאוּ מוּמִין הַלָּלוּ אֶלָּא בִרְשׁוּתוֹ, אוֹמְרִים כָּאן נִמְצְאוּ כָּאן הָיוּ וּלְאַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ לָהּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ:
אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן. דְּיָדַע וְנִתְפַּיֵּס: