ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ג
שֶׁלֹּא תִתְקַשֵּׁט בְּאַחַד מִכָּל הַמִּינִים. [שֶׁאָמְרָה הִיא] קוֹנָם בֹּשֶׂם פְּלוֹנִי עָלַי, וְהוּא קִיֵּם לָהּ:
בַּעֲנִיּוֹת שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָּה. לַדָּבָר, עַד מָתַי אֲסָרוֹ עָלֶיהָ, הוּא דְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. אֲבָל אִם נָתַן קִצְבָּה, תַּמְתִּין עַד אוֹתוֹ זְמָן. וְכַמָּה קִצְבָּה, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ:
וּבַעֲשִׁירוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁכֵּן אִשָּׁה חֲשׁוּבָה נֶהֱנֵית מֵרֵיחַ קִשּׁוּטֶיהָ שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְזֹאת תֵּהָנֶה מֵרֵיחַ הַקִּשּׁוּטִים שֶׁנִּתְקַשְּׁטָה לִפְנֵי הַנֵּדֶר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: