ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ט
נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף. בְּכָל שַׁבָּת לְצֹרֶךְ דְּבָרִים קְטַנִּים:
וְאוֹכֶלֶת עִמּוֹ לֵילֵי שַׁבָּת. אַף עַל גַּב דִּבְכָל שְׁאָר הַיָּמִים יָכוֹל לָתֵת מְזוֹנוֹתֶיהָ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ אִם יִרְצֶה, בְּלֵיל שַׁבָּת שֶׁהוּא לֵיל עוֹנָה חַיָּב לֶאֱכֹל עִמָּהּ:
מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. מוֹתַר מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, כְּלוֹמַר מַה שֶּׁעוֹשָׂה יוֹתֵר עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ:
שְׁתִי. קָשֶׁה לִטְווֹת כִּפְלַיִם כְּשֶׁל עֵרֶב. וּמִשְׁקָל שֶׁל יְהוּדָה כִּפְלַיִם כְּשֶׁל גָּלִיל:
הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ. וּכְפִי מִנְהַג הַמְּדִינָה נַמִּי: