ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. שֶׁתִּקְּנוּ מְזוֹנוֹת תַּחַת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, לְפִיכָךְ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת לְדִבְרֵי הַכֹּל:
הַמּוֹתָר. הִקְדִּישׁ אֶת מוֹתַר מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ מַה שֶּׁהִיא עוֹשָׂה יוֹתֵר עַל הָרָאוּי לִמְזוֹנוֹתֶיהָ, וְלֹא הִקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ עַצְמָן:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הֶקְדֵּשׁ. דְּסָבַר אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם. וְאֵין כֵּן הֲלָכָה, אֶלָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַסַּנְדְלָר דְּאָמַר חֻלִּין, שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם: