ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ג
הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. בְּעוֹדָהּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם, דִּכְתִיב (ויקרא כב) וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ, וְהַאי קִנְיַן אָחִיו הוּא:
עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל. מֵהָנָךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הַקְּבוּעִים לָהּ מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל:
אוֹ אֲפִלּוּ כֻלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל וְאֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם. אַף עַל גַּב דְּרֻבָּא בִּפְנֵי הַבַּעַל, סוֹף סוֹף לֹא נִתְחַיֵּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ בְּחַיָּיו. וְהוּא הַדִּין נַמִּי אִם נִתְחַיֵּב בְּחַיָּיו לֹא אָכְלָה מִשֶּׁמֵּת, דְּקִנְיַן כַּסְפּוֹ פָּקַע, אֶלָּא דְּאִי כֻלָּם בִּפְנֵי הַבַּעַל הֲוָה אָכְלָה מִיהָא בְּחַיָּיו:
אוֹ כֻלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ כֻלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם:
זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. דְּמִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה:
אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת. דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִמְצָא בָהּ מוּם וְנִמְצֵאת זָרָה לְמַפְרֵעַ, שֶׁהָיָה מִקְחוֹ מֶקַּח טָעוּת. וּלְמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁמָּא יִמְצָא בָהּ מוּם לֹא חָיְשִׁינַן, וְלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ נַמִּי שֶׁמָּא תַשְׁקֶה לְאַחֶיהָ וּלְאַחְיוֹתֶיהָ, דְּהָא מְיַחֵד לָהּ דּוּכְתָּא, הִלְכָּךְ שָׁרֵי לָהּ לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמָן: