ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
לְעוֹלָם הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. אִם בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לְכֹהֵן הִיא אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, וַאֲפִלּוּ הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁקָּבְעוּ לַנִּשּׂוּאִין וְלֹא נִשֵּׂאת שֶׁהַבַּעַל חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה:
עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה. לְשֵׁם נִשּׂוּאִין, שֶׁתְּהֵא מְסוּרָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל:
מָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב. שֶׁפָּגְעוּ שְׁלוּחֵי הָאָב בִּשְׁלוּחֵי הַבַּעַל וּמְסָרוּהָ לָהֶם: