ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ז
הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ. אָדָם בֵּינוֹנִי הַמְבַיֵּשׁ, בָּשְׁתּוֹ קָשָׁה מֵאָדָם בָּזוּי וּמֵאָדָם חָשׁוּב. כָּךְ מָצָאתִי בְּפֵרוּשֵׁי רַבּוֹתַי. וּבְפֶרֶק הַחוֹבֵל מָצָאתִי דְּאָדָם קַל שֶׁבִּיֵּשׁ, בָּשְׁתּוֹ מְרֻבָּה. וְכֵן עִקָּר:
וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. לְפִי חֲשִׁיבוּתוֹ בָּשְׁתּוֹ:
כְּאִלּוּ הִיא שִׁפְחָה. אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בֵּין שִׁפְחָה בְּתוּלָה לְשִׁפְחָה בְּעוּלָה לְהַשִּׂיאָהּ לְעַבְדּוֹ שֶׁיֵּשׁ לְרַבּוֹ קוֹרַת רוּחַ הֵימֶנּוּ. וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ מְנָלָן דְּנוֹתֵן בֹּשֶׁת וּפְגָם וָצַעַר, אֵימָא חֲמִשִּׁים כֶּסֶף אָמַר רַחֲמָנָא לְכָל מִילֵי. וּמְתָרֵץ, אָמַר קְרָא (דברים כב) וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, הֲנָאַת שְׁכִיבָה לְבַד הִיא חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, חוּץ מֵהַבֹּשֶׁת וְהַפְּגָם וְהַצַּעַר: