ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
הָאוֹנֵס נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה נִבְעֶלֶת בְּאֹנֶס לְנִבְעֶלֶת בְּרָצוֹן, וְהַמְפֻתָּה אֵין לָהּ צַעַר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר עִנּוּי בַּתּוֹרָה אֵצֶל אֹנֶס וְלֹא נֶאֱמַר עִנּוּי אֵצֶל מְפֻתָּה:
הָאוֹנֵס נוֹתֵן מִיָּד. לְאָבִיהָ אַף עַל פִּי שֶׁכּוֹנְסָהּ:
לִכְשֶׁיּוֹצִיא. כְּלוֹמַר לִכְשֶׁלֹּא יִכְנֹס. שֶׁאִם יִכְנֹס אֵינוֹ נוֹתֵן קְנָס, כְּדִכְתִיב (שמות כב) מָהֹר יִמְהָרֶנָּה וְאִם מָאֵן יְמָאֵן כֶּסֶף יִשְׁקֹל. אֲבָל גַּבֵּי אוֹנֵס כְּתִיב (דברים כב) וְנָתַן חֲמִשִּׁים כֶּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה:
שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ. בִּכְלִי מָאוּס שֶׁבָּחַר בּוֹ, כְּלוֹמַר עַל כָּרְחוֹ יִשָּׂאֶנָּה: