ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה י
זֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא. וּמְקַיְּמִין הַשְּׁטָר עַל פִּיו, שֶׁקִּיּוּם שְׁטָרוֹת דְּרַבָּנָן וְהֵימְנוּהוּ רַבָּנָן בִּדְרַבָּנָן:
שֶׁיָּצְתָה בְהִנּוּמָא וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. וְנוֹטֶלֶת כְּתֻבָּה מָאתַיִם. וְאַף עַל גַּב דְּלֹא מַפְקִינַן מָמוֹנָא אֶלָּא בְּעֵדוּת בְּרוּרָה, הָכָא שָׁאנֵי, הוֹאִיל וְרֹב נָשִׁים בְּתוּלוֹת נִשָּׂאוֹת, גִּלּוּי מִלְּתָא בְּעַלְמָא הוּא:
וְשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר. כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִין תִּינוֹקוֹת בְּבֵית רַבָּן:
לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְעַל פִּי עֵדוּת זוֹ מַאֲכִילִין לֵיהּ תְּרוּמָה דְּרַבָּנָן, כְּגוֹן תְּרוּמָה שֶׁמּוֹצִיאִין מֵעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב וְכַיּוֹצֵא בָזֶה. אֲבָל תְּרוּמָה דְאוֹרַיְיתָא אֵין מַאֲכִילִין עַל פִּי עֵדוּת כָּזֶה. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא עֶבֶד כֹּהֵן הָיָה, שֶׁאָסוּר לְלַמֵּד אֶת הָעֶבֶד תּוֹרָה:
וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגֹּרֶן. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא עֶבֶד כֹּהֵן הָיָה, שֶׁאֵין חוֹלְקִים תְּרוּמָה לְעֶבֶד אֶלָּא אִם כֵּן רַבּוֹ עִמּוֹ:
וְשֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס. הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס מֵאָה אַמָּה, שֶׁכָּךְ שִׁעֲרוּ שֶׁהַמַּחֲרֵשָׁה מוֹלֶכֶת עַצְמוֹת הַמֵּת. וְטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס דְּרַבָּנָן:
וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בְּשַׁבָּת. דִּתְחוּמִים דְּרַבָּנָן:
מַעֲמָד וּמִסְפֵּד. מָקוֹם הָיָה לוֹ כָּאן לְהַסְפִּיד מֵתָיו וְלַעֲשׂוֹת מַעֲמָדוֹת וּמוֹשָׁבוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין לַמֵּת, בְּהָא לֹא מְהֵימָן, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁבְּמָמוֹן וְצָרִיךְ עֵדוּת גְּמוּרָה: