ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ט
עַל יְדֵי מָמוֹן מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. שֶׁמְּפַחֲדִין לְהַפְסִיד מָמוֹנָם וְלֹא מַפְקְרֵי לָהּ. וְדַוְקָא כְּשֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָה עַל הָעוֹבְדֵי כוֹכָבִים, אָז מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ אֲפִלּוּ בַּעְלָהּ כֹּהֵן, וְלֹא דָמִי לִשְׁבוּיָה, מִשּׁוּם דְּמִרְתְתֵי לְהַפְסִיד מָמוֹנָן. אֲבָל כְּשֶׁיַּד הָעוֹבְדֵי כוֹכָבִים תַּקִּיפָה, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מָמוֹן אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ אִם בַּעְלָהּ כֹּהֵן. וְאִם בַּעְלָהּ יִשְׂרָאֵל מֻתֶּרֶת בְּכָל עִנְיָן, דְּאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ:
עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת. שֶׁהָיְתָה נִדּוֹנֶת לְמָוֶת, אֲסוּרָה אֲפִלּוּ לְבַעְלָהּ יִשְׂרָאֵל, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִבְעֲלָה בְּרָצוֹן לְאֶחָד מֵהֶן:
כַּרְכּוֹם. תַּרְגּוּם מָצוֹר, כַּרְכּוֹמָא:
פְּסוּלוֹת. אֲסוּרוֹת לְכֹהֵן, דְּאֵשֶׁת כֹּהֵן אֲסוּרָה כְּשֶׁנֶּאֶנְסָה. וְאִם יֵשׁ בָּעִיר מַחֲבוֹאָה אַחַת שֶׁיְּכוֹלָה אִשָּׁה אַחַת לְהֵחָבֵא שָׁם, כָּל אַחַת וְאַחַת מִנְּשֵׁי הָעִיר נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר בַּמַּחֲבוֹאָה נֶחְבֵּאתִי וְלֹא נִטְמֵאתִי, וּמִתּוֹךְ שֶׁיְּכוֹלָה לוֹמַר נֶחְבֵּאתִי, נֶאֱמֶנֶת גַּם כֵּן כְּשֶׁאָמְרָה לֹא נֶחְבֵּאתִי וְלֹא נִטְמֵאתִי:
הַמָּעוֹן הַזֶּה. שְׁבוּעָה הִיא:
אֵין אָדָם מֵעִיד עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְאִם הֵעִיד אָדָם עַל שְׁבוּיָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה אִם הוּא כֹּהֵן, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. וְאִם פָּדָה אוֹתָהּ מִן הַשֶּׁבִי בְּמָמוֹנוֹ, הֲרֵי זֶה מֵעִיד עָלֶיהָ וְנוֹשְׂאָהּ, דְּלֹא שָׁדֵי אֶינַשׁ זוּזֵי בִּכְדִי, וְאִם לֹא יָדַע שֶׁהִיא טְהוֹרָה לֹא נָתַן מָמוֹנוֹ עָלֶיהָ: