ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
מִשּׁוּם שֵׁם אֶחָד. כְּגוֹן שְׁתֵּי נָשִׁים נִדּוֹת עִמּוֹ בַּבַּיִת וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן:
שֶׁהוּא חַיָּב. שֶׁהֲרֵי יָדַע בַּמֶּה חָטָא:
עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. כְּגוֹן סָפֵק קָצַר סָפֵק טָחַן:
אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לְלַקֵּט תְּאֵנִים וְלִקֵּט עֲנָבִים. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ מִלְּתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּמִתְכַּוֵּן לְלַקֵּט תְּאֵנִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עֲנָבִים, וְהָלְכָה יָדוֹ עַל הָאַחֲרוֹנִים וְלִקֵּט עֲנָבִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ תְּאֵנִים. וְכֵן אִם הָיָה מִתְכַּוֵּן לִלְקֹט שְׁחֹרוֹת וְאַחַר כָּךְ לְבָנוֹת וְנֶהֱפַךְ הַדָּבָר וְלִקֵּט לְבָנוֹת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שְׁחֹרוֹת:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת. דְּהוֹאִיל וְלִשְׁנֵיהֶם נִתְכַּוֵּן לֹא אִכְפַּת לָן בְּמֻקְדָּם וּמְאֻחָר:
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. הוֹאִיל וּבִשְׁעַת לְקִיטַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד לֹא לָזֶה נִתְכַּוֵּן, הָוֵי לֵיהּ כְּמִתְעַסֵּק וּפָטוּר:
הָכִי גָּרְסִינַן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן תְּמֵהַנִּי אִם פָּטַר בָּזֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ. סְתָם מַתְנִיתִין קָא מִתַּמַה עַל תְּמִיהָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם כֵּן דְּלֹא פָּטַר בָּזֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ. וּמְשָׁנֵי, פְּרָט לְמִתְעַסֵּק, לַאֲפוֹקֵי מִי שֶׁלֹּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לִלְקֹט כְּלָל, אוֹ שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לִלְקֹט תְּאֵנִים לְבַד וְלִקֵּט עֲנָבִים לְבַד, שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית מַחֲשַׁבְתּוֹ כָּל עִקָּר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשָׁהּ לְמִלְּתֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה: