ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
כָּךְ עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן. כְּגוֹן אָכַל שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת כְּסָבוּר שֶׁשְּׁתֵּיהֶן שֻׁמָּן הֵן וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן סָפֵק, אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם תָּלוּי אֶחָד, הוֹאִיל וְלֹא נוֹדַע לוֹ בֵּין אֲכִילָה לַאֲכִילָה שֶׁסְּפֵק חֵלֶב אָכַל:
וְאִם הָיְתָה יְדִיעָה בֵינְתַיִם. יְדִיעַת סָפֵק:
כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אִם הָיְתָה יְדִיעַת וַדַּאי בֵּינְתַיִם, כָּךְ בִּידִיעַת סָפֵק מֵבִיא שְׁנֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין:
חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו. וְסָבַר דִּשְׁנֵיהֶן שֻׁמָּן שֶׁל הֶתֵּר:
אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַבַּיִת. בָּא עַל אַחַת מֵהֶן, כְּסָבוּר לָבֹא עַל אִשְׁתּוֹ טְהוֹרָה, וְנִמְצָא שֶׁאִשְׁתּוֹ הָיְתָה נִדָּה, וְעוֹד סָפֵק עַל אֵיזוֹ מֵהֶן בָּא:
וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. כְּסָבוּר חֹל הוּא:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת. מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם חֵלֶב אָכַל חַיָּב, אִם נוֹתָר אָכַל חַיָּב, וְכֵן כֻּלָּם:
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. דְּגַבֵּי חַטָּאת כְּתִיב (ויקרא ד) אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ, עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ בַּמֶּה חָטָא. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַאי אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ מִבָּעֵי לֵיהּ פְּרָט לְמִתְעַסֵּק בִּמְלֶאכֶת שַׁבָּת, כְּגוֹן נִתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר, שֶׁהוּא פָּטוּר, כֵּיוָן דְּלֹא נִתְכַּוֵּן לַחֲתִיכָה דְּאִסּוּרָא. וְדַוְקָא מִתְעַסֵּק בִּמְלֶאכֶת שַׁבָּת הוּא דְּפָטוּר, דִּמְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה. אֲבָל מִתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וּבַעֲרָיוֹת, כְּגוֹן שֶׁאָכַל חֵלֶב אוֹ בָּא עַל הָעֶרְוָה שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, חַיָּב לְכֻלֵּי עָלְמָא, שֶׁהֲרֵי נֶהֱנָה:
לֹא נֶחְלְקוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר לֹא בָּעִינַן שֶׁיֵּדַע בַּמֶּה חָטָא לֹא נֶחֱלַק עַל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וּמוֹדֶה לוֹ בְּעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁבֵּין שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא פָּטוּר:
שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. חֲצִי שִׁעוּר הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת וַחֲצִי שִׁעוּר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאֵין כָּאן חִיּוּב חַטָּאת:
מֵעֵין אֵיזוֹ מְלָאכָה עָשָׂה. אִם חָרַשׁ אוֹ זָרַע:
פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי. דְּגַבֵּי אָשָׁם תָּלוּי כְּתִיב (ויקרא ה) כִּי תֶחֱטָא וְלֹא יָדַע, פְּרָט לָזֶה שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא אֶלָּא שֶׁאֵין הַחֵטְא מְסֻיָּם. וְחַטָּאת נַמִּי לֹא מִחַיַּב, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא מִמַּה נַּפְשָׁךְ, מִכָּל מָקוֹם לֹא הֻבְרַר לוֹ בַּמֶּה חָטָא. וּפְסַק הַהֲלָכָה, שֶׁהוּא חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי בֵּין בְּחֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֻּבְרַר הַדָּבָר, בֵּין בְּעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁבֵּין שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיֻּבְרַר הַדָּבָר, וְכֵן בְּאִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן, בְּכָל אֵלּוּ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי: