ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
סָפֵק אָכַל חֵלֶב סָפֵק לֹא אָכַל. וְהֵיכִי דָּמֵי, כְּגוֹן חֵלֶב וְשֻׁמָּן לְפָנָיו וְאָכַל אֶת אַחַד מֵהֶן, כִּדְתָנֵי בְּסֵיפָא. וּפָרוֹשֵׁי קָמְפָרֵשׁ, סָפֵק אָכַל חֵלֶב סָפֵק לֹא אָכַל כֵּיצַד, כְּגוֹן שֶׁהָיָה חֵלֶב וְשֻׁמָּן לְפָנָיו וְיֵשׁ כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. אֲבָל אִם הָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכָה אַחַת, סָפֵק שֶׁהִיא חֵלֶב סָפֵק שֶׁהִיא שֻׁמָּן, וַאֲכָלָהּ, פָּטוּר, דְּלֹא אִקְּבַע אִסּוּרָא:
וַאֲפִלּוּ אָכַל. וַדַּאי חֵלֶב, סָפֵק יֵשׁ בּוֹ כַּזַּיִת. וּכְגוֹן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאֲכָלוֹ סָבוּר שֻׁמָּן הוּא וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ שֶׁהוּא חֵלֶב, וְסָפֵק יֵשׁ בּוֹ כַּזַּיִת סָפֵק אֵין בּוֹ:
אָכַל אֶת אַחַד מֵהֶן. וּכְסָבוּר שֻׁמָּן הוּא, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁהָאֶחָד הָיָה חֵלֶב, וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ אָכַל, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. אֲבָל אִם בִּשְׁעַת אֲכִילָה הָיְתָה לוֹ סָפֵק וְהֵזִיד וַאֲכָלָהּ מִסָּפֵק, הָוֵי מֵזִיד וּפָטוּר:
שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן. כְּסָבוּר זוֹ אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּפֵּק אֵיזוֹ מֵהֶן הָיְתָה, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי: