ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ט
בְּאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה תַמְחוּיִים. בַּחֲמִשָּׁה תַּבְשִׁילִין חֲלוּקִין זֶה מִזֶּה. חַיָּב מִשּׁוּם מְעִילָה אִם אֲכָלָן קֹדֶם זְרִיקַת דָּמָן:
שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר. מַה מִּזֶּבַח אֶחָד שֶׁאֵין גּוּפִים מְחֻלָּקִים חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִשּׁוּם תַּמְחוּיִין מְחֻלָּקִים, חֲמִשָּׁה זְבָחִים דְּגוּפִים מְחֻלָּקִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן:
לֹא כָךְ שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא. דְּאִם בְּשׁוֹחֵט שְׁאָלָן מָה רְאָיָה הֵבִיאוּ לוֹ מֵאוֹכֵל, הָא אִיכָּא לְמִפְרַךְ מַה לְּאוֹכֵל שֶׁכֵּן נֶהֱנֶה. אֶלָּא עַל כָּרְחָךְ לֹא שָׁאַל רַבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא בְּאוֹכֵל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים, וְהֵבִיאוּ לוֹ רְאָיָה נַמִּי מֵאוֹכֵל:
אִם הֲלָכָה. שֶׁכָּךְ קִבַּלְתָּ מֵרַבְּךָ, חַיָּב עַל כָּל אֶחָד מֵהַזְּבָחִים, נְקַבְּלֶנָּה מִמְּךָ:
וְאִם לָדִין. שֶׁאַתָּה לוֹמֵד אוֹתָהּ מִקַּל וָחֹמֶר מִמְּעִילָה, יֵשׁ תְּשׁוּבָה:
אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל. שֶׁאִם נָתַן אוֹכֵל הֶקְדֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ, חַיָּב כְּאִלּוּ אָכַל הוּא עַצְמוֹ, דְּקַיְמָא לָן הַמּוֹצִיא הֶקְדֵּשׁ לְחֻלִּין מָעַל, וְלֹא מִי שֶׁנִּתַּן לוֹ:
וְהַמְהַנֶּה כַּנֶּהֱנֶה. בְּמִידִי דְּלָאו בַּר אֲכִילָה:
צֵרַף אֶת הַמְּעִילָה לִזְמָן מְרֻבֶּה. כְּלוֹמַר וְעוֹד חֻמְרָא אַחֶרֶת יֵשׁ בִּמְעִילָה, שֶׁאִם נֶהֱנֶה הַיּוֹם בַּחֲצִי פְּרוּטָה וּמִכָּאן עַד שָׁנָה בַּחֲצִי פְּרוּטָה, מִצְטָרֶפֶת לִפְרוּטָה, כְּדִמְרַבִּינַן מִתִּמְעֹל מַעַל, רִבָּה:
תֹּאמַר בַּאֲכִילַת נוֹתָר. שֶׁאָנוּ דָּנִים עָלָיו שֶׁאֵין בּוֹ אַחַת מִכָּל הַחֻמְרוֹת הַלָּלוּ. וְלֹא אִתְבְּרִירָא מִלְּתָא אִי קַבְּלֵיהּ מִנֵּיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְהַאִיךְ תְּשׁוּבָה אוֹ לֹא קַבְּלֵיהּ מִנֵּיהּ. וּפְסַק הַהֲלָכָה שֶׁהָאוֹכֵל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, וְתַמְחוּיִין אֵינָן מְחַלְּקִין בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר: