ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ז
חֲמִשָּׁה סְפֵקֵי זִיבוֹת. סְפֵק זִיבָה הָוֵי כְּגוֹן טוֹעָה שֶׁרָאֲתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים וְאֵינָהּ יוֹדַעַת אִם בִּימֵי נִדָּתָהּ אִם בִּימֵי זִיבָתָהּ, מְבִיאָה קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל. וּסְפֵק לֵידָה הָוֵי כְּגוֹן הִפִּילָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מַה הִפִּילָה. וְאִם יֵשׁ עָלֶיהָ חֲמִשָּׁה סְפֵקוֹת שֶׁל זִיבָה אוֹ חֲמִשָּׁה סְפֵקוֹת שֶׁל לֵידָה:
מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד. חַטַּאת הָעוֹף הַבָּא עַל הַסָּפֵק:
וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים. שֶׁהֲרֵי הַקָּרְבָּן הַזֶּה לְטָהֳרָה בָּא, הֲרֵי הוּא כִּטְבִילָה, שֶׁאִם נִטְמֵאת הָאִשָּׁה כַּמָּה טֻמְאוֹת, טְבִילָה אַחַת עוֹלָה לְכֻלָּם, אַף קָרְבָּן זֶה כֵּן:
וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. לֹא הִצְרִיכוּהָ חֲכָמִים לַהֲבִיאָן, שֶׁאַף הָאַחַת בְּקֹשִׁי הִתִּירוּ לְהַקְרִיב סְפֵק מְלִיקַת חֻלִּין לַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין לָהּ תַּקָּנָה לִטָּהֵר בַּקָּדָשִׁים:
חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאוֹת. אוֹ חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת. מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים. כִּדְפָרֵישְׁנָא:
וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. דְּתַנְיָא, יָכוֹל תָּבִיא עַל הַלֵּידָה שֶׁלִּפְנֵי מְלֹאת וְעַל הַלֵּידָה שֶׁלְאַחַר מְלֹאת קָרְבָּן אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא יב) זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת:
קִנִּין. שְׁנֵי קִנִּין. דְּהַיְנוּ אַרְבַּע תּוֹרִין:
בְּדִינְרֵי זָהָב. בִּשְׁנֵי [דִּינְרֵי] זְהוּבִים, דִּינַר זָהָב לְכָל קֵן:
הַמָּעוֹן הַזֶּה. שְׁבוּעָה הִיא:
נִכְנַס לְבֵית דִּין וְלִמֵּד כוּ'. אַף עַל פִּי שֶׁהֵקֵל בְּשֶׁל תּוֹרָה, וְלִמֵּד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כַּהֲלָכָה, מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' עָשָׂה כֵּן. שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן לֹא יִמְצְאוּ, וְיִמָּנְעוּ הָעֲנִיּוֹת מִלְּהָבִיא אֲפִלּוּ אֶחָד, וְיֹאכְלוּ קָדָשִׁים בְּטֻמְאַת הַגּוּף:
בְּרִבְעָתָיִם. שְׁנֵי קִנִּין בִּשְׁנֵי רִבְעֵי דִּינַר כֶּסֶף. וְדִינַר זָהָב הוּא עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה דִּינְרֵי כֶּסֶף: