ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
הַמַּפֶּלֶת לְאוֹר שְׁמוֹנִים וְאֶחָד. שֶׁיָּלְדָה נְקֵבָה, וְלֵיל שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לְמָחָר לְהָבִיא כַּפָּרָתָהּ הִפִּילָה:
בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִים מִן הַקָּרְבָּן. מִלֵּידָה שְׁנִיָּה. אַף עַל גַּב דִּלְאַחַר מְלֹאת הוּא, הוֹאִיל וְלַיְלָה הִיא וְלֹא יָצְתָה שָׁעָה רְאוּיָה לְקָרְבָּן, דְּלַיְלָה מְחֻסַּר זְמַן קָרְבַּן הִיא, דִּכְתִיב (ויקרא ז) בְּיוֹם צַוֹּתוֹ, הִלְכָּךְ לְעִנְיַן קָרְבָּן כְּתוֹךְ מְלֹאת דָּמֵי:
מַאי שְׁנָא אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד מִיּוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד. דְּוַדַּאי חַיֶּבֶת קָרְבָּן עַל הַנֵּפֶל שֶׁהִפִּילָה לְדִבְרֵי הַכֹּל הוֹאִיל וְאַחַר מְלֹאת הִפִּילָה:
אִם שָׁוֶה לוֹ לַטֻּמְאָה. שֶׁהֲרֵי אַתֶּם מוֹדִים שֶׁבִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה שֶׁל יוֹם שְׁמוֹנִים כָּלוּ יְמֵי טֹהַר שֶׁלָּהּ וְאִם רָאֲתָה בְּלֵיל שְׁמוֹנִים וְאֶחָד טְמֵאָה:
הַדָּמִים אֵינָם מוֹכִיחִים. וְהַדָּם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים אִם שָׁוֶה לוֹ לַטֻּמְאָה, אֵינוֹ רְאָיָה, שֶׁהֲרֵי הַמַּפֶּלֶת תּוֹךְ מְלֹאת דָּמָהּ טָמֵא מִפְּנֵי הַלֵּידָה, וְאֵינָהּ חַיֶּבֶת קָרְבָּן שֵׁנִי, לְפִי שֶׁכָּל שֶׁבָּא בְּתוֹךְ מְלֹאת נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ בָּא עִם הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן. וּבְהָא מוֹדוּ בֵּית הִלֵּל: