ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ה
גְּנִינִים. גְּוָנִים. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי כְּמִין תּוֹלָעִים:
הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים. דְּעַד שֶׁיַּעַבְרוּ אַרְבָּעִים יוֹם לְהֶרְיוֹנָהּ הָוֵי מַיָּא בְּעָלְמָא:
רַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּב בְּיוֹצֵא דֹפֶן. דִּכְתִיב (שם יב) וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד, וַהֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב וְאִם נְקֵבָה הִיא, אֶלָּא רִבָּה לָהּ לֵידָה אַחֶרֶת, וּמַאי הִיא, יוֹצֵא דֹּפֶן. וְתַנָּא קַמָּא סָבַר, אָמַר קְרָא (שם) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה, עַד שֶׁתֵּלֵד מִמָּקוֹם שֶׁמַּזְרַעַת: