ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. הוֹאִיל וְנֶאֶמְרָה בָּהֶן יְצִירָה כָּאָדָם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
סַנְדָּל. וָלָד הוּא, אֶלָּא שֶׁנִּפְחֲתָה צוּרָתוֹ. וּלְשׁוֹן סַנְדָּל, שָׂנְאוּי וְדַל. כָּךְ מָצָאתִי. וְרַבּוֹתַי פֵּרְשׁוּ שֶׁהִיא חֲתִיכַת בָּשָׂר עֲשׂוּיָה כְּצוּרַת סַנְדָּל וּרְגִילָה לָבֹא עִם וָלָד:
שִׁלְיָא. שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד:
שָׁפִיר מְרֻקָּם. עוֹר שֶׁהַוָּלָד מְרֻקָּם בּוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ צוּרַת אֵבָרִים קְטַנִּים. וּלְפִי שֶׁעָשׂוּי כִּשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה קָרוּי שָׁפִיר:
וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁהִפִּילָה. דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא כִּי קָאָמְרִינַן כָּל מִצְוֹת שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת בָּהּ עֶבֶד חַיָּב בָּהּ, הָנֵי מִילֵי מִצְוֹת הַשָּׁווֹת בָּאִישׁ וּבָאִשָּׁה, אֲבָל יוֹלֶדֶת דְּבַנָּשִׁים אִיתָא וּבַאֲנָשִׁים לֵיתָא אֵימַר לֹא תִּחַיַּב שִׁפְחָה, לְהָכִי תָּנֵי וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁהִפִּילָה: